לפני שבועיים וחצי - בוקר החג והשבת - איפה אתה נמצא ומה קרה באותן שעות?
"אני בבית, אחרי לילה של חג עם המשפחה, אנחנו מבינים מוקדם בבוקר שיש התקפת טילים נרחבת על ישראל. דקות אחר כך לוחם שלי מעדכן שהוא נתקל בשדרות במחבלים והוא מגן על האזרחים בבית כנסת בגופו - רק תוך כדי נסיעה לשדרות אני מבין שאנחנו כבר בארוע אחר.."
"בין יכיני לשדרות, אני ועוד שישה לוחמים שנמצאים איתי והוקפצו מאזור נתיבות נתקלים במחבלים, חותרים למגע ונתקלים גם מאחור בארבעה מחבלים שהצליחו לגנוב ניידת משטרה בכנייסה ליישוב יכיני - בקרב יריות חיסלנו שניים מהמחבלים - אחר כך כח נוסף שהגיע הצליח לחסל את המחבלים האחרים"
"ניהלנו קרב קשה עם עשרות מחבלים - בכניסה למושב יכיני , שם גם ראינו את אחד התושבים כשהוא ההרוג בתוך הסוכה שהייתה באזור ההיתקלות"
איך מצליחים ברגעים כאלו לתפקד, אתה נשאב לתוך האירוע הקשה היישר מהבית שהיית עם שבעה ילדים..ומשם מוקפץ לתוך זירה בוערת שצריך לנהל אותה...?
"באותם רגעים אני פועל בלי לחשוב, עובד על אוטומט, מבין שחייב לעשות את כל מה שלימדו אותך ואימנו אותך כל השנים, ויחד עם הלוחמים שהיו איתי , חיסלנו כ 18 מחבלים בכל האזור".
בכל השנים שקדמו, אתה נערכת לאירוע כזה, לסיטואציה קשה כזו?
"משמר הגבול, החטיבה לבט"פ ומשטרת ישראל - לא נערכו להיות הקו הראשון שמתמודד עם חדירה מהרצועה.. אנחנו ידענו שצה"ל מאבטח את הגבולות ואנחנו היינו אמורים להיות הקו השלישי, למרבה הצער , היו פה לוחמים גיבורים של משטרת ישראל ומשמר הגבול שהתמודדו באמצעות אקדח אחד מול שור של קלצ'ניקובים ורימונים.. חלק מהמחבלים שחיסלנו, היו עם ציוד רפואי, מזון ומים לשהייה ממושכת בתוך שטח ישראל".
אתה אומר.. כמה שהאסון גדול, ככה גם הנס גדול כי האירוע יכל להתפתח לאסון גדול יותר?
"כן, לצערנו, היו לנו עשרות גיבורים שנאבקו להגן בגופם במחבלים והקריבו את חייהם, 57 הרוגים של משטרת ישראל ולוחמי משמר הגבול נפלו בקרב הראשון. אם לא הפעילות הזו של משטרת ישראל - היינו באירוע הרבה יותר קשה. בשיקול דעת של מפקד המחוז ומפקד מג"ב הוכרז על נוהל של פרשת פלשת - בו כל הצירים נחסמים, והפריסה הזו והלחימה באותם צמתים מנעה מהמחבלים להגיע לבאר שבע ואשקלון ועוד ערים.."
"האסון הוא כבד - אבל הגבורה היא עצומה - והמשטרה תרמה תרומה עצומה להשתלטות על האירוע"
כמה שעות אתה בעצמך היית בשדה הקרב בלחימה?
"עד יום ראשון בצהריים, יותר משלושים שעות של לחימה רציפה.. הלכנו לנוח שעות ספורות, וחזרנו לשטח לסייע בשדרות".
תאר לנו את השיחה המפגש הראשון עם הבית באותן שעות?
"שעות ארוכות התקשורת הייתה משובשת ולא הצלחתי לתפוס את אשתי כי היא הייתה בממ"ד רוב הזמן, בהזדמנות הראשונה שהייתה נסעתי הביתה , הבית כולו היה חשוך, אבל המשפחה יצאה מהממ"ד ונפגשנו בהתרגשות, ומיד חזרתי לשטח.
"הסיפור הזה של המשטרה באותו יום היה כמו דוד וגוליית, היינו קומץ שוטרים ולוחמים שנאבקנו במספר עצום של מחבלים, וניצחנו בסוף, אבל שילמנו מחיר יקר.
"למשל, בקרב ביכיני - אני מאבד לוחמת מהצוות שלי, רווית חנה אסייג, השם יקום דמה. שאחרי שחיסלנו מחבלים והיא נכנסה לסרוק מבנה ושם היא ספגה אש, צרור יריות של מחבל ונהרגה. אחר כך חיסלנו את המחבל.
מתרחשת פה גם, תופעה של אחדות לא רגילה - בניתוק מוחלט לכל הפלגנות והשסע בעם שראינו בתשעת החודשים שקדמו למתקפה?
"אתה צודק, אנחנו מקבלים הרבה חום ואהבה מעם ישראל ומתושבי הדרום בפרט. הציבור שולח המון חיזוקים ותרומות. יחד עם זאת, חשוב שהציבור בישראל יזכור לאורך זמן גם אחרי שהמלחמה תיגמר - שהשוטרים חירפו את נפשם להגן על העם והמדינה - ואותם שוטרים שנותנים דוחו"ת ועושים חיפושים וחוסמים צירים הם גם אותם שוטרים שיחרפו את נפשם בעתיד להגן על אזרחי ישראל"
מה התפקיד שלכם עכשיו באזור אשדוד?
אנחנו ממשיכים בסריקות, לאבטח את כל אזור ערי הדרום, אשדוד, אשקלון, נתיבות שדרות ועוד ועוד, העבודה נמשכת וכמובן נערכים גם לימים של התמרון הקרקעי שיגיע לרצועת עזה ואני קורא לאזרחים להמשיך לפנות אלינו, למשטרת ישראל, בכל חשד קל של אירוע חריג".
מדברים הרבה על מתנדבי זק"א והפעילות שלהם בעוטף, איך אתם מתמודדים כל זה, עם המראות והתמונות של הרציחות ?
"כמפקדים, אנחנו נכנסים לתמונה, אחת המשימות שלי זה לראות שהצוות מתפקד ולא נשבר, שאין השפעה בשטח מהמראות שראינו וחווינו, המערכת עוטפת אותנו בהרבה אנשי מקצוע שמחזקים ומחבקים אותנו, גם המצב שהרבה פעמים נשארי יחד תחנה ובשטח, מאחד ומלכד אותנו ונותן את הכוחות להמשיך הלאה.
"אחד הדברים שאי אפשר להתעלם מהם, הם כל החיזוקים מהבית, שיחות הטלפון מהמשפחה, מההורים וכל החברים שמחזקים אותנו מאוד".