האופניים החשמליים מעלים סוגיות רבות בעיקר בכל הנוגע לתאונות הרבות שקורות סביבם. בג"ץ דחה בתחילת השבוע את העתירה שהוגשה נגד המדינה לפני מספר חודשים, המבקשת להכיר באופניים חשמליים כרכב מנועי. הרקע לעתירה נובע מאי הבהירות הקיימת בנושא, בעת שמספר רוכבי האופניים החשמליים הולך וגדל בקצב מסחרר, ובהתאם מתרבות גם תאונות הדרכים בהן מעורבים רוכבי האופניים האלה כשהאחריות על תשלום הנזק נתונה במחלוקת.
בשנת 2014 החלה המדינה לנסות ולהסדיר את עניין הכלים החשמליים, תוך שהיא קובעת כי לא מדובר ברכב מנועי. בהתאם לחוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים, הולך רגל או רוכב אופניים (רגילים) זכאי לקבל פיצוי מחברת הביטוח בה מבוטח כלי הרכב שפגע בו.
מטרת העתירה לבית המשפט העליון הייתה להגדיר את מעמדם של האופניים החשמליים. אם בית המשפט היה מכריע שמדובר ברכב מנועי, המדינה הייתה נדרשת לאפשר לכל בעלי האופניים לרכוש ביטוח חובה (ביטוח שכיום לא ניתן לרכוש), ולמעשה תידרש לבצע רישום של כל האופניים החשמליים ואף להנפיק להם לוחיות רישוי. כך גם חברות הביטוח יידרשו להנפיק פוליסות ביטוח חובה עבור רוכבי האופניים.
מנגד, קבלת העמדה באופן רשמי שלא מדובר ברכב מנועי, הייתה מובילה להכרה ברוכבי האופניים האלה כהולכי רגל והם יהיו זכאים לפיצוי, במקרה תאונה בה מעורב רכב - מביטוח החובה של הרכב.
כיום חברות הביטוח מתנערות מחובתן לשלם. החברות אינן מקבלות את עמדת המדינה וטוענות כי המדינה לא בחנה כיאות את ההגדרה של רכב מנועי ואת התאמתם של הכלים החשמליים להגדרה. הן מתנערות מאחריותן לשלם פיצויים לרוכבים על כלים חשמליים, שלטענתן הם כלי רכב מנועי המחויב בביטוח חובה ובעצם מדובר כביכול בנהג רכב שאינו מבוטח.
לשיטתן, רוכב אופניים שיפגע מרכב אינו זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה עם רכב מבוטח, וזאת מהטעם שהרוכב נסע ללא ביטוח חובה לאופניים שברשותו.
עמדה זו של חברות הביטוח קיבלה חיזוק משמעותי לפני כשנה, בפסק דין של בית המשפט השלום בכפר סבא. בית המשפט קבע כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי ולכן חובה לבטח את האופניים בביטוח חובה. בעקבות קביעה זו של בית המשפט נדחתה תביעתו של רוכב האופניים לקבל פיצויים מהרכב שפגע בו.
כאמור, בג"ץ דחה את העתירה, אותה הגישו עו"ד ישראל אסל ועו"ד שלומית אסל בר-לביא ולא הכריע בסוגיה. בפסק דין שניתן בתחילת השבוע קבעו שלושת השופטים – מני מזוז, דוד מינץ ויוסף אלרון, כי העותר לא פעל למצות את ההליכים מול הרשויות הרלוונטיות ובהן אפשרות קידום הנושא באמצעות הכנסת.