כשהיינו ילדים, ולאחר מכן שוב כשהפכנו להורים לילדים קטנים, אחד העונשים המקובלים והנפוצים ביותר שהיה, עדיין וימשיך להיות, הוא "סילוק" ילד לחדרו. בפעולה זו, אנו למעשה מסלקים את הילד מהמקום בו כולם נמצאים, המקום הנורמטיבי, ושולחים אותו למקום סגור, מבודד ומנוקר (על אף שזה חדרו שלו, הוא מנוכר כי הוא סולק לשם ולא נמצא עם כולם) ומבקשים ממנו, ללא מילים- אלא במעשים, תתאפס על עצמך, תירגע ואז תחזור לנורמה, אלינו. כשניתן העונש הזה, ההורה שמסלק את הילד, תמיד יימצא מחוץ לחדרו של הילד, מראה לו שלמרות שהוא כועס, הוא שם. ממתין לו בזרועות פתוחות שיירגע ויחזור למוטב. שיזכור תמיד שלא משנה כמה אבא כועס, זה לא אומר שהוא לא אוהב.
נתקדם כמה שנים והילד כבר נער, והוא קצת יותר מבין מי נגד מי בעולם הזה ומה כוחו בעצמאותו. בפעם האחרונה שסילקו אותו לחדר הוא אפילו נהנה מכך ושיחק בפלאפון שלו ובפעם לפני זה פשוט ברח מהחלון לעוד בילוי עם החברים.
גם בבית הספר הילד עושה שטויות- מתחצף, בורח משיעורים, לא מתכונן למבחנים, ובעיקר שם פס על העולם ועל מחנכיו ומנהליו. במקרה הזה, אחרי אין ספור שיחות, ישיבות עם הנער ובלעדיו ומחשבות על כמה הוא מזיק לכל סביבתו, לא נותרת ברירה- אלא לסלקו. במקרה הזה, אף אחד לא מחכה לו ליד הדלת והוא מצידו גם לא מנסה לחזור למוטב כדי להראות שהוא נרגע. מבחינתו וויתרו עליו ומכאן המדרון חלקלק.
סילוק של תלמיד מחוץ לכותלי המסגרת, מכל סיבה שלא תהיה- אפילו הסיבה המוצדקת ביותר, גורמת לנער ולמשפחתו בעיות של לחץ, תסכול ובעיקר שאלות החוזרות על עצמן כמו "למה "ו"איך יכולתי למנוע את זה" או "מה אפשר לעשות כדי לשכנע אותם לתת לי לפתוח דף חדש" ועוד שאלות רבות. אך השאלות מגיעות אחרי ולא באמת יכולות לתקן.
אמנם כל ראש מסגרת אשר מגיע להחלטה כזו שהיא מאוד גורלית- לזרוק תלמיד ממסגרת, חושב המון וזוהי ודאי החלטה לא פשוטה. אך מה שלעתים לא קורה, היא המחשבה על הרגע אחרי... מחנך ומנהל מסגרת, חייב לקחת בחשבון גם מה יעלה בגורלו של אותו תלמיד שמן הסתם נפגע קשות מסילוקו מהמסגרת. כפי שציינתי - הנער מודע לעצמאותו ומודע למשמעויות כאשר "מוותרים עליו", ועל כן מעתה יחפש מסגרת אחרת.
סביר להניח שהמסגרת שהוא ימצא היא מסגרת הרחוב. שם כולם מקובלים, שם כולם אוהבים, שם יש מקום לכולם! בהחלטה זו, של הוצאת נער ממסגרת יש צדדים חשובים שחייבים לקחת בחשבון כמו התמודדות התלמיד עם ההחלטה, הבית של אותו נער ואיך יראה ביום שאחרי כשצריך עכשיו להתמודד עם נער בלי מסגרת, ועוד.
ראשי מסגרות שמקבלים את ההחלטות חייבים להיות מאוד זהירים ולקחת בחשבון את כל הצדדים וכל המשמעויות. כי גם אם כלו כל הקיצין ולא נשארה ברירה, תמיד יש ברירה. אם תוותרו על ילד, הרחוב מוכן ומסוגל לקבל אותו בזרועות פתוחות, ומשם הדרך חזרה הרבה יותר קשה.
אז קחו אחריות, היו אנשי חינוך ואל תתנו לרחוב להתקרב לתלמידנו. כי הוא מסוכן הרבה יותר מנער מופרע בבית הספר.
הכותב הוא מנהל בית הספר נעלה- תיכון טכנולוגי בביתר עלית