בשבוע שעבר כתבנו על נושא האמפתיה. ראשית הבאנו את ההגדרה המילונית: "אמפתיה פירושה קבלת הרגש של הזולת, הבנתו וניסוחו ללא שיפוטיות".
הוסבר כי האמפתיה אינה מזמינה הזדהות או הסכמה עם האחר. היא דורשת הקשבה, הבנה, כבוד בסיסי לאדם והתעניינות כנה ובלתי מסויגת בו. כדי להיות אדם אמפתי, אחד התנאים הוא פיתוח יכולת הקשבה לזולת, תוך התמקדות כמעט מוחלטת בו, במה שהוא אומר ובמה שהוא חש.
בנוסף, אמפתיה היא הדבר הראשוני והחשוב ביותר בקשר הבין אישי עם ילדים ובכלל עם אנשים שסביבנו, תוך כדי כך שאני מרחיב כיצד נעשה הדבר עם ילדים שסביבנו.
במהלך השבוע האחרון פגשו אותי מס' יהודים טובים ובקשו שארחיב בדוגמאות כיצד נעשה הדבר עם מבוגרים.
להלן שני סיפורים הממחישים זאת.
סיפור ראשון
השעה עשר בלילה. אתה חוזר מיום עמוס ומתיש. דופק בדלת והגב' פותחת את הדלת. עם כניסתך היא מבקשת שתעלה לקומה השלישית ותגיד לשכן המתגורר שם, שעל פי שקית הזבל שהוא מוריד כל ערב, בעקבות הטפטופים רואים ומריחים מה הוא אכל בוקר, צהריים וערב. שיתן דעתו [אם יש לו כזאת] שהוא לא חי פה לבד ויש להתחשב בשאר השכנים...
באותה נקודת זמן, שתי תשובות עומדות לפניי: תשובה מהבטן ותשובה מהשכל.
תשובה מהבטן: "זה מה שיש לך לומר לי כשאני חוזר בערב?", "אולי תשאלי איפה הייתי ומה עשיתי? עם מי נפגשתי? איפה אכלתי אם אכלתי? ובכלל, מה עבר עליי היום?", "הייתכן שכשאת רואה אותי, את עושה העתק-הדבק לשקית הזבל של השכן מקומה שלישית?"...
תגובה מעין זו יוצרת ניתוק וזלזול, הגם שאתה צודק. תגובתך השופטת לא מקרבת ולא מחזקת את הקשר. בתגובתך העניינית אתה מגלה שאינך שותף לכאבה ולמה שמטריד אותה באמת. יכול להיות שאתה צודק אבל את דבריך תאמר בהמשך, בשלב הבא של השיחה לא כיריית פתיחה.
תשובה שכלית: "מה באמת?", "יעקב השכן מהקומה השלישית?", "ההוא ההוא שדברתי איתו שלשום?", "עד כדי כך?".
יש בתגובה זו מעין הבנה לצרכי הזולת וכי אתה חש את שהיא חשה הרגע. האשה לא מבקשת הזדהות או הסכמה. אפשר שהיא אפילו לא מעוניינת שתטפל בזה כרגע. מה שהיא מבקשת זה שתבין מה שמתחולל בנפשה פנימה. ואת זה ניתן לעשות אפילו בעזרת מילה אחת קצרה כמו "וואו".
תגובה מעין זו יוצרת חיבור, מחזקת את הקשר, יוצרת אווירה של 'מישהו מבין אותי', וזה מה שאנשים מחפשים היום. יותר ממה שאנשים רודפים אחר מותרות, כבוד ותענוגות הם מחפשים משהוא שישמע ויבין את שמתחולל בנפשם פנימה. הם זועקים לדמות מקשיבה שתכיל את רגשותיהם ולו לרגע קט, הגם שאותה דמות לא מסכימה איתם.
סיפור שני
במוצ"ש חול המועד סוכות לפני תשע שנים ליונו למנוחת עולמים את הרבנית קנייבסקי. מאה אלף צועדים מרחוב רשב"ם לנציבי פוניבז'. כל העיתונים שלחו כתבים שידלו סיפורים אחר אותה צדקת כדי שמיד עם צאת החג – ולא בחג עצמו מפני קדושת המועד – ידפיסו חוברת סיפורים בסגנון של "סיפורים אחר מיתתה".
אחד העיתונים שלח כתבת שהלכה יחד עם הנשים בלוויה. תוך כדי הליכה היא נתנה דעתה למס' נשים שעל פי הלבוש נראה שאינן שומרות תורה ומצוות. כאן נכנסה הסקרנות העיתונאית שלה להבין מה להן ולעוד מאה אלפים חרדים וחרדיות. וכך יצא שבמהלך הלוויה היא הצליחה לראיין שמונה נשים שכל אחת סיפרה את סיפורה.
אתה הקורא היקר, הקורא את רצף הסיפורים, מגלה שכולם אותו דבר, מכנה משותף שזור בין כל אותם סיפורים, וכי הם נראים בערך כך: "התקרבתי לגיל ארבעים, כבר עשיתי את כל הטעויות שבעולם, מנותקת קשר עם משפחתי הקרובה והרחוקה, גרושה ומובטלת. העבר לא משהו, ההווה גרוע, והעתיד לא נראה טוב יותר, ובצר לי פניתי לצדקת מרחוב רשב"ם. כשהגעתי ראיתי חמישים נשים ממתינות. אמרו לי שזה מצב טוב. אמנם התור הוא תור אבל מתקדם. לאט אבל בטוח.
והנה אני עומדת עם כולן ולפתע מצאתי את עצמי עומדת מול הצדקת. היא הביטה עליי מתוך זוג עיניים שניבטה מהן אהבה כזו, כאילו הייתי ביתה היחידה, ולאחר שפירטי בפניה את סיפור חיי הרגשתי כי סיפורי האישי נוגע לליבה. היא לא שאלה לשמי, לא יודעת עליי דבר אבל זוג העניים שנפתחו והקרינו חום נתנו לי תחושת שייכות כזו שאיפשרה לי לשפוך את צקון ליבי, וכל אותו הזמן חשתי שצורב בי משהו שקשה לי להסבירו. לאחר שהקשיבה רוב קשב בסיפורי, אמרה את שאמרה, עצתה היתה עיצה חכמה, ולבסוף בקשה שאקבל עליי קבלה טובה. ודאי שהסכמתי ועד היום אני מקפידה על כך".
היא חשה שמשהו צרב בה ולא ידעה להסבירו. אנו יודעים שהיה זה אמפתיה. לא שחלילה הצדקת – אשת חבר וביתם של קדושים – עשתה כן מן השפה ולחוץ אלא זו היתה אישיותה הענקית שאין לנו קרוצי חומר להבינה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ואם שאלתם: אז איך עושים זאת? המפתח הוא פשוט: שתיים עשרה שניות לנסות להקשיב לעומד מולך מבלי להיכנס לדבריו ואפילו מבלי לעשות תנועות עם הפנים והראש המלמדות על שפיטה וחוסר הסכמה. הקשבה נטו במשך שתיים עשרה שניות. לא קל אבל מעשי ומקדם.
בהצלחה.
הכותב, הרב אשר גרוזמן, הוא רב ומחנך ותיק בתלמוד תורה "רזי-לי" בני ברק
0 תגובות