בבוקר יום שלישי, 11 בספטמבר 2001, הווארד לוטניק היה אמור להיות במשרד.
כמנכ"ל ויו"ר קנטור פיצג'רלד, אחת מחברות המסחר באיגרות החוב הגדולות בוול סטריט, המשרד שלו היה ממוקם בקומה ה־105 של המגדל הצפוני במרכז הסחר העולמי. החברה החזיקה במשרדים בקומות 101 עד 105, בחלק העליון של הבניין. אבל באותו בוקר לוטניק לא מיהר למשרד.
בנו בן החמש התחיל באותו יום את יומו הראשון בגן חובה, ולוטניק החליט לקחת אותו לשם בעצמו.
שנים לאחר מכן סיפר כי זו הייתה הסיבה היחידה לכך שלא היה במגדל באותו בוקר. בראיון שהעניק ימים ספורים לאחר האסון סיפר: "הבן שלי בן החמש היה ביום הראשון בגן. זו הייתה החלטה פשוטה, כמעט שולית, שחצצה בין חיים למוות".
באותן שעות, במגדל הצפוני, יום העבודה כבר התחיל.
קנטור פיצג'רלד הייתה אז אחת החברות המרכזיות בשוק איגרות החוב בארצות הברית. החברה, שהוקמה על ידי ברנרד קנטור, עסקה בתיווך ובמסחר באיגרות חוב ובמוצרים פיננסיים נוספים. המטה שלה בניו יורק היה ממוקם בחמש הקומות העליונות של המגדל הצפוני, מעל הקומה שבה פגע המטוס.
בחברה עבדו באותה תקופה כ־960 עובדים בניו יורק. רבים מהם היו צעירים, והעבודה במשרד החלה מוקדם. בין העובדים היה גם גארי לוטניק, אחיו של הווארד. גארי עבד בקנטור פיצג'רלד והיה שותף בחברה. באותו בוקר הוא היה בקומה ה־104.
בשעה 8:46 לערך פגע מטוס חברת אמריקן איירליינס, שהיה בטיסה 11, במגדל הצפוני. המטוס פגע באזור הקומות 93 עד 99. הקומות שמעל אזור הפגיעה, שבהן ישבו עובדי קנטור פיצג'רלד, נותקו למעשה מאפשרות יציאה.
הווארד לוטניק, שהיה עדיין בדרכו חזרה לאחר שהוריד את בנו בגן, קיבל את הידיעה.
הוא סיפר כי בתחילה לא הבין את ממדי האירוע. כאשר אמרו לו שמטוס פגע בבניין, הוא חשב שמדובר אולי במטוס קטן. אבל כאשר נסע לכיוון מנהטן, הוא כבר ראה את העשן עולה מאזור מרכז הסחר העולמי. "הייתי חייב להגיע לשם", סיפר.
לוטניק הגיע אל אזור המגדלים וניסה להבין מה קורה. הוא ראה אנשים יוצאים מהבניין והחל לעצור אותם. "באיזו קומה הייתם?", שאל. הוא חיפש עובדים של קנטור פיצג'רלד.
בהתחלה האנשים שיצאו היו מהקומות הנמוכות יותר. לוטניק סיפר כי הצליח להגיע בדיבור עם אדם שאמר לו שהוא הגיע מהקומה ה־91. הוא עדיין קיווה. אם מישהו הגיע מהקומה ה־91, אולי אנשים מהקומות שמעליו הצליחו גם הם לצאת.
אבל אז נשמע קול אדיר. המגדל הדרומי, המגדל השני של מרכז הסחר העולמי, קרס. לוטניק סיפר שהקול נשמע לו כמו מנוע של מטוס מעל הראש. ענן עשן ואבק התפשט באזור, והוא נאלץ לרוץ כדי להימלט ממנו.
גארי עוד הצליח להתקשר לאחותם, אדית לוטניק. בשיחה הוא סיפר שהוא נמצא בבניין, בקומה ה־103, שהעשן נכנס ושמצבו קשה. הוא נפרד ממנה וביקש שתאמר להווארד שהוא אוהב אותו - ככל שהשעות חלפו, האפשרות שהעובדים יצליחו להיחלץ הלכה ונעלמה.
קנטור פיצג'רלד ספגה באותו בוקר את אחד האבדות הכבדות ביותר מכל החברות שפעלו במרכז הסחר העולמי. כל 658 העובדים של החברה שהיו במשרד באותו בוקר נהרגו. בין ההרוגים היה גם גארי לוטניק, אחיו של המנכ"ל.
לוטניק היה תמיד צעיר שאפתן - הוא נולד ב־14 ביולי 1961 בלונג איילנד, ניו יורק. אביו, סולומון, היה פרופסור להיסטוריה ואמו ג'יין הייתה ציירת ופסלת. הוא גדל ביריחו, ניו יורק, לצד אחיו גארי ואחותו אדית.
כבר בגיל צעיר הוא התמודד עם אובדן. אמו נפטרה כאשר היה בתיכון. בשנת 1979, כשהחל את לימודיו במכללת הייברפורד, מת גם אביו מסרטן. לוטניק נותר למעשה יתום בגיל צעיר מאוד. הנהלת המכללה העניקה לו מלגה מלאה שאפשרה לו להשלים את לימודיו. בשנת 1983 סיים תואר בכלכלה.
באותה שנה הגיע לוטניק לקנטור פיצג'רלד. החברה כבר הייתה אז מוסד ותיק בוול סטריט. היא הוקמה בשנת 1945 על ידי ברנרד קנטור וג'ון פיצג'רלד כחברת תיווך באיגרות חוב.
עם השנים היא הפכה לאחת השחקניות המרכזיות בשוק איגרות החוב הממשלתיות של ארצות הברית. בשנת 1972 הייתה קנטור החברה הראשונה בעולם שהפעילה זירת מסחר המבוססת על מסכים למסחר באיגרות חוב של ממשלת ארצות הברית.
לוטניק התחיל כאנליסט בתחום ההכנסה הקבועה, אך התקדם במהירות. בשנת 1991 מונה לנשיא ולמנכ"ל החברה, וב־1996 מונה גם ליושב הראש. בתקופתו המשיכה קנטור להשקיע במסחר אלקטרוני, ובאותה שנה השיקה את מערכת המסחר האלקטרונית אי־ספיד, שלימים הפכה לחברה ציבורית.
בשנת 2001 נחשבה קנטור לאחת החברות החשובות בשוק הזה. לפי דיווח של פורבס מאוקטובר אותה שנה, לפני מתקפת הטרור החברה החזיקה בכרבע מהמסחר היומי בין סוחרים באיגרות חוב של ממשלת ארצות הברית, שוק שהיקפו עמד אז על כ־250 מיליארד דולר ביום.
ב־11 בספטמבר - קנטור פיצג'רלד כמעט נמחקה.
ולוטניק עצמו היה צריך להתמודד עם מציאות בלתי נתפסת: מאות מהאנשים שהעסיק, ניהל והכיר, פשוט אינם. שמונה ימים לאחר מכן, כשהוא עדיין בתוך האבל, ישב מול מצלמות. "הייתי צריך להגיע לשם", אמר.
מכל השאלות של ה-11 בספטמבר 2001, הווארד לוטניק ידע תשובה אחת - קנטור פיצג'רלד לא תשרוד.
החברה איבדה 70 אחוז מעובדיה בניו יורק. המשרדים נהרסו, מערכות המחשוב נפגעו, רוב האנשים שהפעילו את העסק אינם עוד, והכנסות כמעט לא היו. והחברה הפסידה כמיליון דולר ביום, בזמן שההוצאות המשיכו להצטבר.
באותו לילה התקיימה שיחת ועידה עם העובדים שנותרו. לוטניק הציב בפניהם שתי אפשרויות. לסגור את החברה וללכת להלוויות של חבריהם, או לחזור לעבוד קשה יותר מאי פעם, כדי שהחברה תוכל לייצר כסף ולדאוג למשפחות של מי שנהרגו. העובדים בחרו להמשיך.
חברת סיסקו שלחה לקנטור 12 משאיות ענק עמוסות בנתבים, כבלים וציוד מחשוב למשרדים בניו ג'רזי. מיקרוסופט שלחה כ־50 עובדים כדי לסייע לקנטור לפרוץ לחשבונות המוגנים בסיסמה של העובדים שנהרגו, כדי שהחברה תוכל להחזיר לעצמה גישה למידע הדרוש להמשך הפעילות. לוטניק תיאר את החברה באותם ימים כמי שמחוברת מחדש "בחוטים ובמסטיק".
בימים הראשונים התקבלה החלטה שעוררה גם ביקורת: קנטור לא יכלה להמשיך לשלם משכורות לעובדים שנהרגו, משום שכמעט כל מי שייצר את הכנסות החברה נהרג. לוטניק הסביר מאוחר יותר שהחברה פשוט לא יכולה לשלם משכורות ללא הכנסות.
במקום זאת, הוא התחייב למשהו אחר.
קנטור תעביר למשפחות 25 אחוז מרווחי החברה במשך חמש שנים, ובנוסף תממן עבור המשפחות ביטוח בריאות במשך עשר שנים. ההתחייבות הזו הפכה לתוכנית פעולה.
לוטניק סיפר כי החברה שילמה באוקטובר 2001 סכום ראשון של 45 מיליון דולר, ולאחר מכן המשיכה להעביר למשפחות 25 אחוז מרווחיה. בסופו של דבר הגיע הסכום הכולל שהועבר למשפחות לכ־180 מיליון דולר.
לוטניק לא הסתפק בכסף. הוא החל להגיע להלוויות. הרבה מאוד הלוויות.
הוא סיפר כי היו ימים שבהם ניסה להגיע לעשרות לוויות ברצף. הוא הכיר את טקסי האבל של משפחות יהודיות, קתוליות, פרסביטריאניות ואפיסקופליות, וניסה להיות נוכח ככל שיכול. תן לי הלוויה מכל דת ומין ואני אערוך אותה בצורה מושלמת - אמר פעם ברגע של הומור שחור.
מאוחר יותר החברה עברה למשרדים חדשים במנהטן. לוטניק לא רצה לחזור למשרד בקומות הגבוהות. החברה עברה למטה, למשרדים במידטאון, ולוטניק בחר לעבוד בקומה הנמוכה.
במשרד החדש נשמר גם פסל שנמצא בין ההריסות של מרכז הסחר העולמי, כשאצבעותיו שבורות. לוטניק סיפר שהוא משאיר את הפסל במשרד כדי להזכיר לו שהחיים שבריריים ושהעובדה שהחברה ואנשיה נמצאים שם בכל יום היא מתנה.
אבל אחד הפרקים המפתיעים ביותר בשיקום קנטור הגיע דווקא שנים מאוחר יותר.
לוטניק החליט שכל ילד של עובד שנהרג ב־11 בספטמבר, שירצה לעבוד בקנטור פיצג'רלד, יקבל הזדמנות. לא הבטחה אלא התחייבות למצוא עבורו מקום בחברה ולעזור לו להתחיל את הקריירה.
ההחלטה הזו לא הייתה פשוטה. לוטניק עצמו אמר שכדי שילד של אחד ההרוגים יגיע לעבוד בחברה, קודם היה צריך שהאם או המשפחה יסכימו לכך. עבור ילד בן 22, השאלה הייתה מורכבת עוד יותר: מדוע שירצה לעבוד במקום שבו אביו או אמו נהרגו? אבל במשך השנים חלק מהם אכן הגיעו.
בראיון ל־CNN בשנת 2016 סיפר לוטניק כי באותה תקופה כבר עבדו בקנטור 60 ילדים של עובדים שנהרגו ב־11 בספטמבר. לדבריו, עוד 25 מהם כבר עזבו בהמשך למקומות עבודה אחרים, לאחר שהחלו את הקריירה שלהם בקנטור. קנטור פיצג'רלד לא רק שרדה - היא גדלה מחדש.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
השנה במלאות 25 לאסון התאומים אמר לוטניק: "ילדים זה מנוע צמיחה הכי חזק שיש לעולם להציע". לפתע הוא שלף את התמונה שלו ושל מקייל מאותו בוקר, עם תיק הגב שלו. ואמר: "זו הדקה האחרונה של החיים הישנים שלי".
0 תגובות