מהשיח שאני שומעת סביבי לאחרונה, עלה מסר סמוי שאומר- קל לך ואת נהנית עם הילדים בחופש? את אמא מעולה, הילדים שלך מושלמים וקיבלת ציון 100 במבחן ההורות. קשה לך בחופש? יש פה בעיה בסמכות ההורית, או בקשר שלך עם הילדים, או בילדים עצמם.

אני רוצה לעצור לשאול ולזעוק - איך זה ולמה צימצמו מורכבות עצומה לנוסחה כל כך לא משקפת ולא הוגנת כלפי ההורים והילדים? חווית החופש הגדול של ההורה מושפעת מכל כך הרבה גורמים, שעל חלקם אין לנו שליטה וחלקם משתנים משנה לשנה:

- המצב הפיזי/הרגשי של ההורה עם הכניסה לחופשה.

- המצב הכלכלי.

- המצב התעסוקתי.

- גילאי הילדים וההפרשים בינהם.

- המצב הפיזי והרגשי של הילדים.

- תנאי מגורים.

- ניידות.

- האם יש שכנים עם ילדים באותו הגיל והיחסים איתם.

- האם יש סבתות פעילות.

- האם יש עזרה משפחתית.

- אילו התמודדויות חד פעמיות (כמו גמילה) יש במהלך החופש.

- מה מצב הזוגיות.

- באיזה דור אנו נמצאים.

כל אלה ועוד קיימים ומשפיעים עוד הרבה לפני כישורי ההורות, התקשורת בבית וכו'. אז לפני שאנו מחפשים בעיות בעצמנו, או מביטים/מגיבים בנימה של "אצלי זה אחרת - בטח לך יש בעיה", נסו לחשוב על כל הנתונים ולראות את השורה התחתונה - למרות הנתונים הלא מושלמים צלחתם את החופש הגדול.

אף אחד לא מחלק ציונים, כי אף אחד לא באמת יכול לקחת בחשבון את כל הנתונים. החמיאו לעצמכם ולילדים על כל רגע מתוק שהיה, על כל חוויה טובה ונעימה שאספתם. כיתבו אותם, ציירו אותם, חבקו את הילדים ואל תבטיחו, לא להם ולא לעצמכם, שבשנה הבאה יהיה מושלם. גם בשנה הבאה החופש יביא איתו את האתגרים החדשים שלו, וגם אותם ניצלו בדרך הטובה ביותר.

תמיד יש מה לשפר וליעל בהתנהלות שלנו בבית ועם הילדים. יש דברים שהחופש העצים והציף - רישמו אותם. כשיגיע זמן פנוי ורגוע יותר, בחרו בנחת את הדרך הטובה ביותר לעשות תהליך טוב לשיפור.