שקופות בשבע בבוקר: האמת על הנשים החרדיות שמצילות את מעמד הביניים

אם תעמדו בצמתים של רמת גן ותל אביב בשעה שבע וחצי, תראו את המצעד השקט הזה. מטפחות צבעוניות, נשים בפאות, עגלות תאומים, ומבט עייף אך נחוש. הן מגיעות לעיר הגדולה לא כדי להפגין, אלא כדי לעבוד. בזמן שבחדשות מדברים על "המגזר שלא תורם", הנשים האלו הן אלו שמוודאות שההייטקיסט מרמת החייל והעורכת דין מרוטשילד יוכלו לצאת לעבודה.

המחסור שמאיים על המשק והפתרון השקט

לאחרונה התפרסמו זעקות השבר של הורים בציבור הכללי: "הגן סגור מחוסר כוח אדם". הורים נשארים בבית, ימי עבודה אובדים, המשק מדמם. בתוך הוואקום הזה נכנסות הנשים החרדיות. הן לא שם כי אין להן ברירה - הן שם כי חינוך אצלן הוא שליחות, אידיאל דורי.

בסיס הנתונים העדכני ביותר של הלמ"ס (נכון לשנת 2022) חושף את הממדים שמאחורי התופעה. פילוח מיוחד שביצענו לנתוני הניידות של עובדים (יוממות) מעלה כי אלפי נשים יוצאות מדי בוקר מהערים החרדיות אל מרכזי התעסוקה במרכז. הנתונים מתבססים על 'ענף 85' בסיווג הלמ"ס - הגדרה רחבה הכוללת לא רק גננות ומורות בחינוך הציבורי, אלא את כלל המועסקות בחינוך הקדם-יסודי, בחינוך המיוחד ובעמותות חינוכיות.

מהניתוח עולה כי בתל אביב לבדה מועסקות קרוב ל-2,000 נשים חרדיות המגיעות מבני ברק והסביבה, ועוד כ-1,000 נשים נוספות מאיישות את מערכי החינוך ברמת גן. מגמה זו אינה מוגבלת רק לגוש דן; גם בריכוזים חרדיים נוספים כמו מודיעין עילית וביתר עילית, נרשמת יציאה מאסיבית של נשים לעבודה בערים לא חרדיות סמוכות בתחום החינוך.

הנתונים הסטטיסטיים מקבלים ביטוי מוחשי מדי שבוע בעלונים בערים החרדיות, המלאים במודעות 'דרושים' של עיריות וחברות כוח אדם מהמגזר הכללי. אלו קוראים לנשים חרדיות לבוא ולאייש תקני הוראה וסייעות, תוך הבטחת תנאי שכר של המגזר הציבורי - מה שהופך את נשות הסמינרים ל'עמוד השדרה' של מערכת החינוך במחוז המרכז ובירושלים.

"אני מנקה להם את האף, והיא כותבת עלי פוסט ארסי"

"יש רגעים של אבסורד שקשה לבלוע," מספרת רחלי, סייעת בגן יוקרתי בתל- אביב. "אמא מגיעה בג'יפ שעולה כמו הבית שלי בבני ברק, מוסרת לי את התינוק שלה, ואומרת לי: 'רחלי, רק עלייך אני סומכת, יש לך שפה כזו נקייה, הילד פשוט רגוע אצלך'. ואז, כשאני חוזרת הביתה באוטובוס בערב, אני פותחת את האתרים ורואה את אותן אמהות מפגינות בכיכרות נגד 'התקציבים של החרדים'. הן שוכחות שהתקציב הזה הוא גם התחבורה שמביאה אותי אליהן בבוקר. הן אוהבות את החינוך שלי, אבל שונאות את מי שאני."

זהו הלב של הפרדוקס: הציבור החילוני למד להעריך את ה"מוצר" החרדי: המסירות, העדינות, הערכים, השקט הנפשי אבל הוא מסרב להכיר בזכות של הקהילה הזו להתקיים. הן אלו שמחזיקות את המפתחות לגנים הכי יקרים במרכז, אלו שמחליפות חיתולים ומלמדות את המילים הראשונות, בזמן שהן סופגות אש צולבת על "פרזיטיות".

מישהו צריך לנגב את האף

השיח על הנטל הכלכלי תמיד נראה נכון בטבלאות אקסל, אבל הוא מתרסק מול המציאות בשטח. כלכלה היא לא רק "מי משלם יותר מס הכנסה", אלא מי מאפשר למערכת לזוז. בלי הנשים החרדיות, נשות הקריירה של תל אביב היו תקועות בבית.

הגיע הזמן להפסיק להסתכל עליהן דרך החור של הגרוש, ולהתחיל לראות אותן דרך דלת הגן. הן לא רק "סייעות וגננות" - הן התשתית האנושית של מדינת ישראל. הן אלו שבוחרות כל בוקר מחדש להעניק אהבה לילדים של עם ישראל.