אאא

חילוקי דעות קיימים בכל מערכת יחסים. כמעט ובלתי אפשרי להמנע מהם. כולנו נתקלנו לפחות פעם אחת בויכוח השגרתי בין בני זוג בעניין הוצאה כספית של נעליים חדשות וממותגות, למשל, שרכשה האישה ונראית מיותרת או גבוהה מדי לבעל.

הויכוח בין השניים יכול להתפתח לשני כיוונים. הכיוון הראשון והבריא מביניהם: כל צד בעניין יאמר את אשר על ליבו בנוגע לרכישה של הנעליים. במקרה כזה, השיח הוא רגשי, כלל לא שיח על נעליים.

האישה יכולה לטעון כי הנראות שלה חשובה לה עד מאד והרכישה הזו היא סוג של פיצוי עבורה על עבודה קשה שהיא מכלה בה ימים כלילות. מצד שני, הגבר יכול לטעון כי היא חסרת שליטה על ההוצאות הכספיות ואינה מתחשבת.

כשכל אחד מן הצדדים מקבל את ההכרה וההבנה הרגשית שלו, הפתרונות יכולים להגיע מהר מאד. 

אבל כששיח כזה איננו קורה, הכעסים עלולים להגיע. הדיבור יהיה סביב הנעליים וסביב האשמות הדדיות כמו "אתה אף פעם לא מפרגן לי" ו"את בזבזנית כרונית!".

שיח זה די דומה לשיח הקודם, הרגשות של כל אחד עולים, אבל בצורה חמורה יותר, הבאה לידי ביטוי בדרך תוקפנית ופוגענית וזה, כשלעצמו, בטוח לא יביא לפתרון רגשי. 

עלינו לזכור שמה שכל אחד רצה בו זו הבנה רגשית. שיבינו מה הוא מרגיש. זה היה מספק. 

מצד שני, כשרבים רק על הנעליים, זה לא מספיק. אפשר ללמוד ולהתאמן על ביטוי הצרכים הרגשיים וגם על היכולת להבין את הצרכים של הצד הנגדי. זה נקרא שיח אסרטיבי. 

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כך הדבר לגבי כל ויכוח, בענייני פוליטיקה (למי להצביע בבחירות הקרובות, למשל) או עם בן השש שלכם, למה הוא לא יכול לקבל שני קינוחים במקום ארוחת ערב. המטרה, בסופו של דבר, היא להרגיע את הרוחות.

אבל איך אתם עוזרים למתווכחים להרגע כאשר אתם בעצמכם מרגישים שאתם עומדים לאבד שליטה? למטפל משפחתי יש טריק גדול שאנחנו מתכוונים לנסות בפעם הבאה שאנחנו מרגישים כך: דברו בהצהרות, לא בשאלות.

"שאלות בקלות מעוררות אישיוז מימי הילדות", הפסיכולוג רוברט טייבי מציין. "זיכרונות מנטליים ורגשיים של הורה המתנשא מעלינו ומכשכש באצבע: למה אתה מאחר? האם ביצעת את שיעורי הבית שלך? האם הכית את אחיך? הם מעלים במהירות ביקורת ומתח שמשהו לא כשורה, שעשית מעשה לא נכון, שאינך ישר. התגובות האלה קשורות למוחנו". וכמובן יש את הטיל הגרעיני של כל השאלות: "למה אתה תמיד...?"

הצהרות, לעומת זאת עדיפות. "להרגיע, להרגע ולהצטרף", כותב טייבי. למרות שהן עדיין לא מונעות הופעה של הגוון האדמדם על פניכם, הצהרות כמו "אני יודע שאתה מרגיש נסער, לא התכוונתי לפגוע ברגשות שלך, אמרתי זאת כי הייתי מודאג לגבי כך וכך" יורידו את הטמפרטורה הרגשית.

"ההצהרה המרגיעה מכולן, כמובן, היא "אני שומע אותך."