אאא

זה סטריאוטיפ שחוק היטב: נשים מייבבות מחדשות עצובות, מבשורות טובות ואפילו מדברים פעוטים כמו משפט תמים שנשלח לעברן בחוסר מחשבה והתפרש כפוגעני, בעוד שהגברים נשארים שלווים, שלא לומר אדישים, גם למצבים המחרידים ביותר.

זוהי לא רק דעה קדומה. בהתאם לאתר "Live Science", נשים בוכות עשרות פעמים בשנה, בממוצע - עד פי חמישה יותר מאשר גברים, על פי מחקר שדווח על ידי שלושה פסיכולוגים מאוניברסיטת טילבורג בהולנד, בספר "Emotional Expression and Health".

כמו כן, היבבות של גברים הינן חסכניות יותר ונמשכות בממוצע בין 2 ל-3 דקות בממוצע, לעומת 6 דקות לנשים, אומר הספר.

האופי הבכייני של נשים מופיע בתרבויות ברחבי העולם. אך נמצא כי בכמה מדינות עניות יותר - כמו גאנה, נפאל וניגריה - אנשים בוכים פחות באופן כללי וגברים בוכים רק מעט פחות מנשים, כך עולה ממחקר שפורסם ב-2001 בכתב העת "Cross-Cultural Research". יתכן כי הסיבה לדבר נעוצה בכך שתרבויות עניות מניאות ביטוי רגשי, בעוד אנשים במדינות עשירות יותר כמו ארה"ב בוכים יותר בגלל שהתרבות בה הם חיים מעודדת את זה, החוקרים שיערו.

בנוסף, לנהר הדמעות המפריד בין גברים ונשים עשוי להיות בסיס ביולוגי. רמות גבוהות יותר של הורמון פרולקטין (המעורב בהנקה) עשויות לגרום להן להזיל יותר דמעות, בעוד שרמת הטסטוסטרון הגבוהה יותר של גברים עלולה לעכב דמעות, טוענת תיאוריה אחת. למעשה, מחקר שנערך ב -1998 בכתב העת "Cornea" מצא כי נשים לפני גיל המעבר עם רמות נמוכות יותר של פרולקטין ורמת טסטוסטרון גבוהה, מזילות פחות דמעות בהשוואה לנשים עם פרולקטין גבוה וטסטוסטרון נמוך.

עד גיל ההתבגרות, שני המינים בוכים באותה מידה, כך עולה ממחקר שפורסם ב-"British Journal of Psychal Psychology".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ההתנהגות כובשת היצרים של גברים עלולה להסתכם בגיאומטריה פשוטה. לנשים יש תעלות דמעות נמוכות יותר וקצרות יותר, מה שמוביל לדמעות משמעותיות יותר, על פי מאמר שפורסם בשנות השישים של כתב העת American Journal of Anthropology Physical.

כמה חוקרים טענו שההבדל המגדרי בדמעות הוא לפחות תרבותי בחלקו. סיפורים מתרבויות עתיקות - כולל אלה בתנ"ך וסיפורי האבירים מימי הביניים - חושפים בפנינו גברים רבי עוצמה אשר מיררו בבכי.

הפער בדמעות זכרים לעומת דמעות של נקבות עשוי להיות תופעה חדשה יותר, שהחלה כאשר גברים הלכו לעבוד במפעלים, על פי הספר "Crying: A Natural and Cultural History of Tears", הבוסים הטעונים עשויים לדלל את ההתעסקות ברגשות על מנת להגביר פרודוקטיביות, ואף על פי שכמה נשים הלכו לעבודה, הן נטו יותר מגברים להישאר בבית, שם הדמעות לא ירדו בגלוי.

עם זאת, הגורמים לדמעות אצל גברים היו דומים לאלה של נשים: מותו של אדם אהוב ואפילו סרטים מרגשים, פרידות ורגעים שמחים, גרמו לבכי בקרב 74 אחוזים מן הגברים שנבדקו במחקר "קלינקס", על פי הממצאים.