אחרי חנוכה.

את, שמגיעה אלי בגב שפוף, אך בגבורה יהודית כי גם לבוא לבקש עזרה זו גבורה. את, שאין לך מושג מה יהיה הלאה. את, שאין לך שמץ של מידע במה להאכיל את גוזלייך מחר, מי ישלם את החשבונות התופחים ומי יענה ביום הדין לבנקים המנדנדים.

את מרגישה חנוקה. כן, גם בחנוכהחנוקה מדמעות שאינן כי יבשו המעיינות. חנוקה מתסכול, חנוקה ממילים שאת לא אומרתחנוקה ממילים שאת כן אומרת, בטעות, בלי אף הסבר, אף הסבר נוסףחנוקה מכעס, מרוגז. חנוקה ממש כמו סופגניה נפוחה ומכווצת, שהשמן בה איבד כל טעם לאכילה ובקרוב ממש תמצא את דרכה אל פח האשפה.

אבל אתאת לא רוצה את הדרך אל הפחבעצם כן. את רוצה פך של שמןטהור, שלם, כמו בימי המכבים. פך של שמן שהיה נראה שיספיק רק ליום אחד ולבסוף, כמו ששמענו בגן הילדיםהספיק לשמונה ימים ולכבוד הנס אנו חוגגים, מדליקים, מחבקים ומטגנים. אבל עבורך זו לא חגיגה בכלל!!!

נכון, הדלקת נרות. נכון, פינקת את בני ביתך כמה ובמה שרק יכולת, בפרוטות האחרונות שהיו בכיסךנכון, ניסית לשמח את אישך ולהראות לו שהמצב ממש לא משפיע עלייך. אבל, בתוך הלב הרגשת ממש פך שמן ריק, בלי טיפת שמן, כמובן שלא זך. נכון שמסביב הפך הטהור היו עוד פכים שהיוונים לא שפכו כי רצו לטמאלא היה אכפת להם שתדלק מנורה מהממת, אבל הרעיון היה שידליקו אותה בשמן טמא!!!

ה-ש-מ-ן - אותיות נ.ש.מ.ה ועבורך הכדים הטמאים הם כדים מלאים באנרגיות שליליותכעסתסכולעלבוןיאוש ועוד.

נקשת על דלתי שפופה וכאובהאבל, כלביאה גיבורה שדואגת לגורים המשוועים לך ולאריה הממתין לטרף, ביקשת לשמוע קצת תקווה ואני הבטתי בעינייך כמה דקות טובות ואז התחילו הדמעות לזלוג מעיניי

כן, מהעיניים שלי, לא משלךשלך יבשות בלי טיפת לחלוחיתראיתי בעינייך המון המון כאב אבל יותר מהכאב היו שם תקווהחיזוק וגבורה.

ממני באת לשמוע? ממני באת להתחזק?

הנרות בליבך כבוייםאבל בדיוק ראיתי את הניצוץ ובמקום להתחזק, בואי לחזקהסיחי מדעתך את הפכים השבורים, הפשירי את הכעסהתסכול והפחד מהמחרהאמיני בכל ליבך ש: "מן דהביי חייהביי מזונא" - מי שנתן חיים יתן מזון ומי שאומר לשמן שידלוק יאמר לחומץ וידלוק

נכון, עכשיו יש לך בלב חומץ, כלל לא שמןחמוץ לך מאד ולא בטעותפשוט אין לך שמןנשאר רק החומץחמוץ, חמוץ מאד!!! אבל ה' מסוגל להכל!!!! גם להדליק את החומץ הממורמר למדורה ענקית שתשרוף כל שמן טמא, כל כעס, כל תסכול.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

גם היום שאחרי חנוכה מסוגל לכל הנס הזה, בזכות עינייך הבורקות, המאמינות, הטורפות במבטן את כל הרוע, האכזריות, המר והנמהר.

אחרי לגימת הקפה שהכנת לשתינו, במקום שאני אכין כי בכיתי בלי סוף ואינני יודעת למה. מי שהיתה אמורה לבכות כאן זו את, לא אניאבל כן, אני בכיתיבכיתי עלייך, אחותי. בכיתי על כל אלה שחושבים שהניסים שייכים רק לחנוכהבכיתי על אלה שהשמן הטמא משתלט להם על החייםבכיתי על נרות של תקווה שכבובכיתי על בתים שיש בהם שפע וכל טוב, אבל אין בהם אהבת אמתחיבוק חם וכתף תומכתבכיתי על תרבות הגויים שחדרה לשמן הטהור ומברכת:"שלא עשני גויהואמשיך לבכותעל הבית שלך, אבא, שאיננו, על הנחת החסרה לך בימים טרופים שכאלו.

בוכה על כולנו, שלא נחטיא את המטרה ונטרוף את כל הרועוכך כל הטוב שלך, אבא, יתפשט בעולם בהמון אהבת אמת ואהבת חינם.

נס שאנחנו חיים, האמינו לי. האמינו ותחוו ניסים גלויים. כן, בכל יום. גם ואפילו אחרי חנוכה.