אאא

חותם אבן וטביעת חותם (בולה) המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה - שעליהם חרותים שמות בכתב עברי קדום, התגלו בחפירות ארכאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים.

לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, הממצאים המיוחדים נמצאו בתוך מבנה גדול אשר שימש, ככל הנראה, כמבנה ציבור, וחרב ככל הנראה כאשר הבבלים החריבו את עיר הקודש והמקדש..

במבנה התגלו מפולות אבן גדולות, קורות עץ שרופות וכלי חרס רבים, המעידים על השריפה שהתחוללה בו. על חשיבותו של המבנה ניתן ללמוד בין היתר מגודלו, מאבני הגזית המסותתות מהן נבנה, ומאיכות הפריטים הארכיטקטוניים שנמצאו בתוך שכבת החורבן, כדוגמת שרידי רצפת טיח ממורקת שקרסה מן הקומה השנייה.

על טביעת החותם, המתוארכת לימי בית המקדש הראשון, מופיעות המילים: "לנתנמלך עבד המלך". השם נתן-מלך מופיע במקרא רק פעם אחת, בספר מלכים ב [פרק כג' פסוק יא'] כסריס בחצר המלכות של יאשיהו.

בולה לנתנמלך עבד המלך. (צילום: אליהו ינאי, עיר דוד)
בולה לנתנמלך עבד המלך. (צילום: אליהו ינאי, עיר דוד)
הגדלה

התואר "עבד המלך" מוכר היטב מהמקרא, והוא מתאר פקיד בעל מעמד גבוה המקורב למלך. תואר זה מופיע על חותמות וטביעות נוספות שנמצאו בעבר. ייחודה של טביעת חותם זו הוא בהופעת עדות ארכיאולוגית ראשונה לשם נתנמלך מחוץ למקרא.

ד"ר מנדל-גברוביץ' מציינת כי העובדה שהפקיד מוזכר בשמו הפרטי בלבד מעידה שהוא היה ידוע לכל, ולא היה צורך להוסיף את הייחוס המשפחתי. לדברי ד"ר מנדל גברוביץ' "אמנם לא ניתן לקבוע בוודאות שנתנמלך המוזכר בתנ"ך הוא אכן בעל החותם, אולם לא ניתן להתעלם מכמה עניינים הקושרים ביניהם.

היא ציינה כי "השם "נתנמלך" נחשב נדיר גם במקרא וגם בממצא הארכיאולוגי; בשניהם התואר מתייחס לאדם המקורב למלך (עבד המלך וסריס) ושניהם מתוארכים לאותה תקופת זמן: אמצע המאה השביעית לפסה"נ, ימיו של יאשיהו המלך".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

חותם לאכר בן מתניהו. (צילום: אליהו ינאי, עיר דוד)
חותם לאכר בן מתניהו. (צילום: אליהו ינאי, עיר דוד)
הגדלה

טביעות החותם - הבולות - היו פיסות טין קטנות ששימשו בתקופות קדומות לחתימת מכתבים, והן נועדו לשמור על המכתבים סגורים בדרך ליעדם.

מכתבים אמנם לא שרדו את השריפה האדירה שהתחוללה בירושלים בעת החורבן, אך הבולות, שעשויות מחומר הדומה לקרמיקה, דווקא השתמרו טוב יותר, והשאירו עדות על קיום המכתבים, ואף על האנשים שעמדו מאחורי המכתבים.

על החותם שהתגלה, העשוי אבן אגת כחלחלה, חרות השם "לאכר בן מתניהו". לדברי ד"ר מנדל-גברוביץ', "השם מתניהו מוכר הן מהמקרא והן מחותמות ובולות נוספות, אך זהו האזכור הראשון לשם 'אכר', שלא היה מוכר עד היום". להערכתה, אין מדובר כנראה במקצועו של האדם – איכר – אלא בשם פרטי שמקורו אינו ברור.

חותמות אישיים שימשו לחתימה על מסמכים, ופעמים רבות שובצו כחלק מטבעת שנשאו איתם בעליהם. בעת העתיקה הם ציינו את זהותם, ייחוסם ומעמדם של בעלי החותם.