יהושע בדיוק סיים לבנות בעשר אצבעותיו מגדל קוביות רב קומות ומפואר למראה. יצחק אחיו הגיע לחזות בפלא ומבלי משים, מוטט את היצירה לקרקע וגרם לאחיו לשחרר לאוויר החלל זרם בלתי רצוני של גסות.
קורה במשפחות הכי טובות. היו סמוכים ובטוחים שזה נורמלי; "הוצאה מהפה של מילים לא נעימות מגיעה בגיל שנתיים וחולפת עד גיל 11 או 12", אומרים החוקרים. למרבה המזל, יש הרבה דרכים לרסן אותה אצל ילדים, וחלק מהן מפתיעות ממש. הנה 4 מהן:
כדאי לשמור על הלשון שלכם, אנשים
ילדים הם מראה של הוריהם והכל מתחיל ונגמר בדוגמה אישית. אותו רעיון חל גם על השפה. אם אתם עושים מאמץ מודע לנקות את הפה שלכם, גם כאשר אתם חושבים שהילדים שלכם נמצאים מחוץ לטווח שמיעה, אל תתפלאו שהם יחקו אתכם.
לגמרי להתעלם
פשוט העמידו פנים שאתם לא שומעים את המילה החדשה שכנראה נשמעה בגן הילדים ושוחזרה בבית ובזריזות החליפו את נושא השיחה, בכל פעם. בהמשך, באופן טבעי, המילה תאבד את כוחה.
ללמד אותם כי "מילים של אמבטיה" הן מחוץ לתחום
במקום להביך ילדים קטנים באיום על אכילת פפריקה חריפה או לימון (לא, באמת, כדאי להיפטר מההרגל הנוראי הזה. הוא לא יעיל בשום צורה) כאשר הם מביכים אתכם בפומבי, נסו לקחת אותם לפינה ולהסביר בפשטות כי ישנן מילים שלא כדאי שישמעו, במיוחד לא בפני אנשים זרים וכי שמיעתן גורמת להם לאי נוחות.
להחליף את המילים "הרעות" באחרות
אם הילד שלך מגדף בכעס, עזרו לו לחשוב על מילים חדשות ומטופשות (כמו "אוף!" או "אוי אוי אוי"). לגחך על המצב גם עשוי לעזור לו לנטרל את הזעם שלו. המלכוד? זה יסייע לו באימוץ אוצר מילים שיקל עליו בעתיד ואם כל הדרכים לא צלחו, עד כמה שזה מעודד, קריאות יצירתיות עשוי להיות סימן של אינטליגנציה.