אאא

ההכנות בוצעו, אמא כבר מאושפזת, אפשר להתחיל. אבל רגע, אי אפשר בלי ששומעים את עצתו של רשכבה"ג מרן שה"ת רבנו הגר"ח קניבסקי שליט"א. 

כנסו לתרומה למשפחה>>

הרב טולידנו עולה במדרגות של רשב"ם לשאול את מרן שה"ת רבנו הגר"ח קניבסקי האם להוסיף שם אם לאו. רבנו מכיר היטב את משפחת טולידנו שהיתה קרובה אליו מאד מאד, ואומר את המילים המופלאות הבאות: האשה הזו אישה כשרה, אז תוסיפו לה את השם "כשרה". ויקרא שמה בישראל. 

השבוע עלתה  לבית דין של מעלה אישה מזוככת ביסורים, שהשאירה כאן תשעה ילדים. אשת חיל שזכתה למה שככל הנראה אין עוד אישה שזכתה בדורנו: גדול הדור חתם את שמה וקבע את מהותה: אישה כשרה. בת קול שעולה מבית דין כאן בארץ קובעת בשמים, בוודאי כשעמדה השבוע בבית דין של מעלה, עמדה לה מילתו של רשכבה"ג מרן שה"ת רבנו הגר"ח קניבסקי שליט"א: אישה כשרה. 

בני ברק. בית קטנטן שכולו פשטות וצניעות, אמא יראת שמים, מיוחדת באמונתה ובעבודת ה' שלה, כולה חיות קודש. אבא - אברך מתמיד ועובד ה', שכל היום וכל הלילה וברווחים ובין לבין ובימי שישי ובשבת ובערב שבת יושב בכולל או בבית כנסת ולומד. תשעה ילדים מובחרים ומצויינים, הקטנה ביותר תינוקת בת שנה וקצת. 

 תינוקת שלא זכתה להכיר את אמא שלה המיוחדת.  

יום אחרי שהתינוקת נולדה, בבדיקות השגרתיות בבית חולים פתאום הראו בדיקות הדם  תוצאות חמורות. התברר שהרבנית טולידנו חולה מאד.  

תינוקת בת יום - ואמא נלקחת למחלקה האונקולוגית, הרופאים מתחילים רוטינת בדיקות וטיפולים. היא לא זוכה לחבק את התינוקת שלה ולא לראות אותה, לא מכניסים רכים נולדים למחלקה כזו. אנשים טובים פותחים את ביתם לתינוקת בת פחות משבוע, שאמא שלה חולה מאד. בבית של משפחת טולידנו נשארים עוד שמונה ילדים בודדים. 

כנסו לתרומה למשפחה>>

מי מחזק את היולדת שחולה כל כך? מה שלומה? מי דואג לה? היא לא נשברת? היא לא מתגעגעת לתינוקת?  איך היא מחזיקה מעמד כשיודעת את חומרת מצבה? כל מי שבא לחזק את הרבנית טולידנו יוצא המום. היא מחזקת כל מי שבא, מדברת מילים טובות ומרגיעות בפנים מאירות. היא זו שסידרה במשך כל חודשי מחלתה את עניני הבית מבית חולים. בסבלנות אין קץ, בלי להתחשב במצבה. דעתה לא נטרפת מבשורות איוב שנוחתות עליה, אמונתה מאירה אותה מבפנים. כאילו היא לא חלושה ומיוסרת, כאילו לא מצויה בתוך הווית מחלה, היא מתקשרת  באהבה ובאכפתיות הביתה, מוצאת בתוכה עוז ותעצומות להרגיע, לעמוד לימין הילדים המקסימים שלה מרחוק, היא זו שקובעת מי ילמד עם הילד אחרי החיידר, מה יגידו לקטנה שבוכה עכשו במטבח, מי ילך לאן, מי יבשל מתי. היא חזרה הביתה כל אימת שיכלה והתמודדה עם הכל בגבורה. מה שיכולה עשתה בכוחות עצמה ובעזרת ילדיה. 

במשך שנים רבות עוד לפני המחלה חיה משפחת טולידנו  חיי דחקות – אבל בלי אף שקל חוב. איך מגדלים תשעה ילדים כשאבא אברך ואמא לא עובדת, ולא נכנסים לחובות? רק משפחת טולידנו יודעת. פעם כשהיו זוג צעיר החליטו שחיים רק ממה שיש,  ועמדו בקבלה זו כל השנים. לא קרה שקנו משהו מעבר למילגת הכולל. ובבית חיים תשעה ילדים קטנים וגדולים נערים ונערות. אפילו בימי המחלה הגדרים לא נפרצו, הכל היה מחושב, צנוע, בלי הרגשה של 'מגיע לי'. 

כשנודע דבר מחלתה בתחילה -  כולם היו מלאי תקוות, אבל הזמן הביא איתו אסון אחרי אסון. שתי השתלות מח עצם שערכו לה - כשלו, כל סידרת טיפולים שנוסתה  -נכשלה, המחלה הלכה והתפשטה והרסה כל חלקה טובה, המצב רק הלך והתדרדר מעידן לעידן. הרבנית טולאדנו הסתכלה על המוות בעינים פקוחות. אישה שכל חייה חייתה למען העולם הבא, גם בהגיע  רגעי אמת - נערכה לקראת הפגישה הגדולה עם הריבונו של עולם. ראשית היא הכינה את ילדיה. היא חזרה ואמרה להם: "אני הייתי יתומה מגיל שתיים עשרה, והנה אתם רואים אותי? – הקב"ה עזר לי כל יום מחדש!!! הוא יעזור גם לכם! אתם גם יכולים! יש לכם כח לשרוד!  תזכרו כל הזמן שיש לכם אבא בשמים". 

 כשסיפרו לה שההשתלה השניה נכשלה, היא חזרה הביתה מבית חולים.  העתיד מאיים מתמיד, לכל אחד ברור שאין השתלה שלישית. המצב הפיזי שלה חלוש, כל הערכים עומדים על אפס. הגוף דוחה את השתל. היא מרגישה זוועה, ובכל זאת, כשהיא שבה הביתה - היא  קוראת אליה לכל ילד ומבקשת שיספר כל מיני דברים טובים שיש לו בחיים. שיש לו חברים, שיש לו מדבקה שהוא מאד רצה. וכך הלאה. הילד מציין ענין טוב שיש לו בחיים, ואמא החולה אומרת איתו באהבה ובמאור פנים תודה לה' על המתנה הזו, כשהוא מסיים וחושב על כל הדברים הטובים והנעימים שה' עשה לו, היא מבקשת ממנו שיגיד בקול גדול תודה לה' שההשתלה נכשלה. אם ככה ה' עשה זו הטובה האמיתית.  כל ילד וילד משמיע רשימה של חסדים, וכל אחד אומר עם אמא תודה רבה שההשתלה נכשלה. 

כנסו לתרומה למשפחה>>

בימים הקשים האלו, כשמצבה הרפואי  הולך ומתדרדר, היא הקפידה לומר יום יום "נשמת כל חי", בחשק בהודיה מתוך שמחת לב ואמונה פשוטה שכל מה שעושה ה' הכל לטובה. ככה נערכה למותה הקרב, ככה ביקשה מכולם להמשיך את סדרי הלימוד, ככה עודדה את בעלה, חיזקה אותו שיש לו כח לשבת וללמוד, שאין סיבה להתפס לבלבול ולפחד. והרי גם לה כמו לחולים אחרים כאבו הטיפולים וצרבו, וגם היא הלכה ונחלשה, וגם גופה קרס, ומרוב חולי לא עמד במעמסה, עד שפרחה נשמתה ולא החזיקה יותר בגוף. ופתאום השתרר חלל ריק. אמא לא מתקשרת. היא לא כאן. תשעה ילדים קרעו בלוויה, הלכו בוכיים אחר המיטה, יושבים בבית  על כסאות נמוכים. ילדים קטנים שאמא שלהם החזיקה אל הבית ביד רמה, ופתאום איננה. 

כל אחד מהם יוצא עכשו למסע היתמות שלו. היתה להם אמא  דומיננטית וכמידת העוצמה - ככה החור ענק וגדול, החסר כואב  ומייסר. אישה כשרה היתה בבית והלכה לדרכה האחרונה. נשאר אברך שמעולם לא  נגע בעניני הבית. אשתו שהשאירה אותו שמור ליד הגמרא כאילו ידעה שעוד יבוא ימו ויצטרך להתכופף לחיי המעשה, כאילו ידעה שהיא תבוא כה מהר לבית דין של מעלה. יש קרנות שזו זכות לתרום להן. התורם מרוויח לעצמו. זכות היא לתרום לתשעה יתומים צעירים שאפילו אחד מהם לא נשוי עדיין, לבית שכולו תורה ויראת שמים, ואין בו מאום, גם לא פרוסת לחם עודפת. בית של מסירות נפש, שגדולי עולם מעידים על כשרותו.  התרומה הקריטית שלך תתן לך שייכות עם המסירות נפש, עם יראת השמים, עם מאות שעות תורה, מה תבקש מה' תוך כדי שתשתתף במעשה העצום הזה של החזקת תשע נפשות בעולם?

כנסו לתרומה למשפחה>>

בס"ד כסלו תש"פ

מרן רשכבה"ג שה"ת רבנו חיים קניבסקי שליט"א אשר ניחם את היתומים והזדעזע ממצבם, כתב לרבים מכתב נרגש ומיוחד
עם ברכה נדירה שלא נשמעה כמותה לתורמים עבור תשעת היתומים:

 כל התורם שש מאות וחמשים שקלים 

עבור החזקת תשעה יתומים למשפחת טולידנו שנתיתמו מאמם ע"ה, ואביהם ת"ח יושב באהלה של תורה, 

יזכה מידה כנגד מידה להוליך כל ילדיו לחופה בהרחבת הדעת.    

חיים קניבסקי

כנסו לתרומה למשפחה>>