היום ד' באדר, לפני 110 שנים, (שנת תר"ע), התכנסו גדולי ישראל לוועידת פטרבורג. האספה נערכה מידי כמה שנים, בדרישת הממשלה הרוסית שרבני הערים "מטעם" יקבלו החלטות שונות הנוגעות לחיי היהודים.
בין הרבנים המשתתפים היו גדולי ישראל מפורסמים כרבי חיים עוזר גרוזינסקי, רבי חיים מבריסק והרבי מאיר שמחה מדווינסק. והיו רבנים "מטעם", החשודים בדעות זרות. יושב ראש הוועידה היה הגאון רבי יהודה לייב צירלסון אב"ד קישינב (לימים חבר מועצת גדולי התורה), ומזכירה היה זלמן שזר לימים, נשיאה השלישי של מדינת ישראל.
בימים ההם, גדולי ישראל נאלצו לשבת ביחד עם משכילים שכל חפצם הוא לקעקע את יסודות הדת, אחד מהם בור ועם הארץ, הגרח"ע העיד שאינו יודע מהו פרוזבול והקשר בינו לראש השנה...
אומנם גיסו של הגרח"ע גרוזינסקי מעיד על התועלת שיצאה מהוועידה: "מה נהדר היה המראה, לראות גדולי ישראל מכל המפלגות מימין ומשמאל, רבנים ואדמו"רים... יושבים יחד אל שולחן אחד לדון על צרכי עמנו. והאספה הגדולה ההיא פעלה הרבה לקרב את הלבבות ולאחד את הקרעים בישראל".
באספה המדוברת היו ויכוחים קולניים במיוחד, אחד הנידונים בה היה על "גזירת השפה" שמטעם הממשלה הרוסית, הרבנים נדרשו ללמוד רוסית כדי שיוכלו לתקשר עם בני קהילתם. בהצעה זו, גדולי ישראל נחלקו בינם לבין עצמם.
קדם לאסיפה בחירות אזוריות בכל עיר ששלחה את נציגה. מאזור וילנה, מלכתחילה, רצו החרדים שהחפץ חיים יהיה נציגם, אולם מפני שהוא לא היה 'רב מטעם', היה צורך בבחירה של הנציגים שחלקם היו מתבוללים שלא חפצו בו, ולכן הגרח"ע גרוזינסקי הציע את הגאון רבי חנוך אייגעש מחבר הספר העמוק 'מרחשת' אשר לימים כיהן פאר מרבני תנועת 'המזרחי' עליו התבטא הגרח"ע "נקי דעת וירא שמים".
דעתו של רבי חיים מבריסק והרש"ב מליובאוויטש הייתה נגד, ואילו הגרח"ע גרוזינסקי, הרבי מאיר שמחה מדווינסק, הגאון הישיש רבי דוד פרידמן מקרלין, ורבי איצלה רבינוביץ מפונביז' התירו, האחרון סבר שזה הפתרון ל'רבנים מטעם', וכך יתמנו רבנים הגונים מטעם המלכות.
לימים, הגרי"ז סולובייצ'יק סיפר לגרמ"מ שך שדעתו של הרבי מאיר שמחה מדווינסק הייתה שאין בכך משום ביטול תורה, והדבר לא יגרום למיעוט יראת שמים של לומדי השפה ויש לראות בחיוב את שליטתם של הרבנים בשפה הרוסית ולא יזדקקו לשרותיהם של 'הרבנים מטעם' שהיו לצנינים בעיניהם של הרבנים החרדים.
סופר שולשלת בריסק, ר' שמעון מלר, בספרו "רבן של כל בני הגולה, תולדות רבנו חיים הלוי סולובייצ'יק (חלק ב' עמוד 467) מתאר את הצעתו של 'הרבי מאיר שמחה מדווינסק' הגרח"ע גרוזינסקי ויתר גדולי ישראל - בליבו והרגשתו של החפץ חיים: "בעיני רוחו חזה (הח"ח) אש יוצאת מפטרבורג ושורפת את היכלי התורה הפזורים ברחבי מקומות המושב היהודים, ובמשך כל שעות היממה שנותרה עד לצאת הרכבת הבאה, לא פסק קול בכיו כשדמעות זולגות לו על לחייו מאיין הפוגות ורוחו הסוערת לא מוצאת מנוח אף לשעה קלה" (התיאור הנ"ל לא נכתב בשום ספר קדמון מהתקופה הנ"ל).
במהלך הוועידה, ר"ח מבריסק הבין שרוב הרבנים יצביעו נגדו, ולכן הוא הזעיק את החפץ חיים שיבוא לעזור לו לשכנעם. החפץ חיים בא וניהל ויכוח חריף עם הרבי מאיר שמחה מדווינסק, שהיה גדול המתירים ללימוד השפה הרוסית. ר' יהושע זליג דיסקין בספרו 'מאיר עיני ישראל' (כרך ד' עמוד 300 ואילך) מצטט את דרשתו התקיפה של החפץ חיים: "אני מרשה לעצמי לשאול את הרבנים הנאספים כאן – האם הכנתם פתקאות כדי לרשום עליהם כי לכשיבנה בית המקדש תביאו חטאות ואשמות?!".
הדברים החריפים הללו הדהימו את הנאספים, ובפרט כאשר הם נאמרו במעמד גאונים וצדיקים, מן היושבים ראשונה בממלכת התורה", ולבסוף שכנע החפץ חיים את הרבנים שיצביעו נגד ההחלטה.
הסיפור המרתק מופיע בספר "רבנו מרן ר' מאיר שמחה הכהן" (בהסכמתו הנלהבת של הגראמ"מ שך זי"ע) בה מובא הנוסח של ההצעה שהעלה ר' מאיר שמחה הכהן מדוינסק ושאר גדולי ישראל: "שהרבנים ילמדו בקורס של בית ספר תיכון ללימוד השפה הרוסית".
סוד שיח שרפי קודש
מחבר הספר הרב זאב אריה רבינר מעיד על המחלוקת הקשה שקרעה את ליבות גדולי עולם, ומתוך כך אנו למדים על גדלותו וצדקותו של הרבי מאיר שמחה מדווינסק: "במהלך הועידה ביקר החפץ חיים את רבי מאיר שמחה במלונו, מתוך חילופי דעות ביניהם, כדי למנוע ויכוח סוער יצא רבי מאיר שמחה את החדר, והחפץ חיים יחד עם משמשו חזרו על עקבותיהם מבלי להיפרד ממנו... בדרך העיר החפץ חיים למשמשו 'הריני מתפעל ממידותיו הנעלות של רבי מאיר שמחה, בהיותו כהן, הרי עלול להיתפס להקפדה חמורה, ולפיכך יצא את החדר'".
בפרק הבא: האם נכונה הידיעה שכדי 'לפצות' את רבי מאיר שמחה מדווינסק, החפץ חים הזכיר את שמו במשנה ברורה?! (מה שלא עשה לשום רב בן זמנו)
- ישראל שפירא, הינו מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית.
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com