סיפר רבי מאיר מרגליות לרבי זעליג דקהילת קודש לטשוב, מעשה שארע עוד לפני שהתמנה לרבה של הורודנקא:
פעם אחת נסע הבעל שם טוב הקדוש לקהילת-קודש ברוד דרך הורודנקא, ועצר לפני ביתי, ושלח שיבקשו ממני שאצא. באותו זמן עדיין לא הייתי אב"ד.
אמר לי הבעל שם טוב הקדוש: מאיר, תשב עמי בעגלה ותסע עמי לקהילת-קודש ברוד. מיד לקחתי את שקית הטלית ותפילין שלי ואת המעיל (טוזליק), ונסעתי עימו.
כשהגענו לקהילת-קודש ברוד, ישב הבעל שם טוב הקדוש באכסניה כדרך הסוחרים, ובאו אליו לשם רק שני אנשים: אחד מן הנגידים והשני לא היה נגיד, אבל הם היו אנשים חשובים, ונתנו לו שלום, ובאו אליו כמה פעמים.
לפני שיצאנו משם לדרך, ראיתי שנגמר הכסף שהיה בידי הבעל שם טוב הקדוש, ולא נותרה לו אפילו פרוטה אחת, והצטערתי שלא לקחתי מעות מהבית שלי.
שמעתי שהוא אומר לבעל-העגלה: הכן עצמך לדרך! והלכתי והודעתי לשני האנשים שהבעל שם טוב הקדוש יוצא לדרך, והם באו כדאי להיפרד ממנו.
וכשראו שהבעל שם טוב הקדוש מתעכב לצאת לדרך, אמרו: אנחנו נלך לבית-המדרש, וכשהבעל שם טוב הקדוש יהיה מוכן לנסיעה תודיע לנו ונבוא.
וכך היה, והודעתי להם שאנו מוכנים ליציאה לדרך, ובאו.
בתחילה, כשהגיע הבעל שם טוב הקדוש לקהילת ברוד, נתן לו הנגיד מטבע "אדום זהב", והתמלא ליבי בשמחה שיהיה לבעל שם טוב הקדוש לשלם את הוצאות הדרך.
כשבאו להיפרד ממנו, לקח הבעל שם טוב הקדוש את המטבע "אדום זהב", ונתן לנגיד הנ"ל ואמר: שנים-עשר זהובים תתנו לאנשי הקלויז בברוד, כי הם חשובים בעיניי, שאני רואה את השכינה הקדושה שורה על הקלויז, ושישה זהובים - תחלקו לשאר העניים, ונסענו מהעיר.
כשראיתי שבזבז הבעל שם טוב הקדוש את המטבע ה"אדום זהב" הנ"ל, נמס לבי בקרבי, כי ידעתי שאין לו אפילו פרוטה אחת בשביל הוצאות הדרך.
שאלתי אותו: למה עושה כן רום מעלתו, שהרי אין לרום מעלתו אפילו פרוטה אחת להוצאות הדרך? והשיב לי הבעל שם טוב הקדוש בלשון צחות: תדע נאמנה, כל זמן שה' יתברך חי אין לנו מה לדאוג!
וכן היה, כשבאנו לקהילת-קודש רדוויל התחילו בני המקום לבוא אליו ולבקש רפואות, ונתנו לו ממון. וכך היה בכל מקום שעברנו בדרכנו, עד שהביא הבעל שם טוב הקדוש ממון זה לביתו.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע טוב ומבורך
אומר הבעל שם טוב הקדוש על הפסוק: "ויקחו לי תרומה", שנתינת צדקה עולה יפה אפילו כשהיא ניתנת לא ל'שם שמים', מדוע? כיוון שגם כאשר הצדקה ניתנת לא ל'שם שמים' - העני ניזון! והצדקה מחיה את גופו ונפשו, כך שמצוות צדקה רצויה, גם כאשר נעשית שלא ל'שם שמים' (עפ"י תורי זהב פר' ראה).
הקב"ה אוהב את שהאדם נותן מכספו לצדקה "כי צדיק ה' צדקות אהב", נאמר על נותן הצדקה: "פיזר נתן לאביונים, גם צדקתו עומדת לעד", הבטחה אלוקית!
חשוב לזכור שנתינת צדקה מתוך חסדים ורחמים, גורמת להתעוררות 'שלוש עשרה מידות של הרחמים', והקב"ה מוחל לאדם על עוונותיו.
יהי רצון שנזכה תמיד לתת בלב שלם ונפש חפצה, והקב"ה ימלא כל משאלות ליבנו לטובה בבריאות ובשמחה, אמן!