בשיעור מיוחד על ספירת העומר, הסביר ראש רשת הכוללים 'אחוות תורה', הגאון רבי דוד לייבל, למה מותר להעביר ביקורת בונה נגד הרבנים או העסקנים בשל מחדל הקורונה - ולא מתוך זלזול חלילה, והסביר, כי גם הוא רב וגם עליו מותר להעביר ביקורת.
"בין ספירת העומר לשבועות - מתו תלמידי רבי עקיבא, אם נדמה את זה להיום, זה כמו שכל עשרות אלפי בחורי הישיבה של היום - ימותו, גם אז, כל עולם הישיבות - מת, כל עולם הישיבות נעלם".
"מה הרבנים באותה תקופה אומרים? הם לא אומרים שזה בגלל הציונים, או בגלל שהישיבות צפופים, או מערכת ההסברה הייתה לא בסדר. הרבנים הודו אמרו, שזה קרה להם בגלל שהם (הרבנים) לא היו בסדר, ויש להם ביקורת עצמית - יחד עם נטילת אחריות על עצמם".
"זה מה שאנו צריכים ללמוד מימי הספירה, בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם. והנצי"ב מסביר, שזה לא בגלל שנאת החינם של החילונים, אלא שנאת חינם, בין התלמידי חכמים עצמם, שהם אומרים אחד לשני - אה זה פשרן מדי, ההוא ליברלי מדי וכן על זה הדרך".
"אז היום - בזמן הקורונה, שהחרדים חלו יותר מכל הציבור, אנחנו צריכים לקחת אחריות. ולעשות בדק בית - צריך לדעת שביקורת עצמית היא סימן של חוסן, רק חלשים מפחדים מביקורת".
"ביקורת עצמית זו ברכה. יש בציבור שלנו סתימת פיות, אומרים שאם אתה מבקר מישהו או משהו - אתה בעצם מבקר את הרבנים ואתה נגד הרבנים".
"אם אתה מבקר כתב בעיתון כאילו דיברת נגד ר' גרשון בעצמו, או עם ביקרת את גור אתה נגד האדמו"ר מגור, אם אתה מבקר את ראש העיר כאילו דיברת נגד ר' חיים בעצמו".
"ואני חושב", אומר הגר"ד, "אם אתה מבקר זה לא אומר שאתה פוסל, יש ביקורת וזה טוב שיש ביקורת, יכול להיות שהעסקנים עושים המון דברים טובים, אבל יש עליהם גם ביקורת".
"אומרים שאין ביקורת כי זה עבר דרך הוועדה הרוחנית - הרי לכל דבר יש וועדה רוחנית, והרבה פעמים היא לא יודעת מה קורה, והרבה פעמים היא יודעת ולא מתערבת. אבל בעיקר אין לה שיניים".
"אני שואל אתכם, אם המבקר הוא גם רב ורב יותר גדול מהוועדה הרוחנית, אז לו מותר לבקר? אני גם חלק מהרבנים, ואני מוכן לשמוע ביקורת או דעה אחרת".
"אתן דוגמה מעצמי", אומר הרב, "למשל ר' ישראל פרידמן מ'יתד', היה אצלי בבית ואמר לי בשם הרב שטיינמן, שזה מאוד מפריע לו השם של החברה שלי ''אברטק" (מכללה ללימודי הייטק), לא ידעתי שזה מפריע, אבל ברגע שידעתי שזה מפריע - למרות שזה לא היה לי קל - שיניתי את השם של החברה".
"הביקורת עצמית, זה מה שה'מסילת ישרים' קורא לזה 'מידת הנקיות', זה מה שדגלה תנועת המוסר, הביקורת עצמית זה התרופה שלנו - זה לא ההרס שלנו. אדרבה, אי הביקורת והטאטוא מתחת לשטיח - זה ההרס עצמי של החברה שלנו. זה מרבה שחיתות, קלקול ופשע - וגם בעיות רציניות בתוך המשפחה".
"אני חוזר ואומר, למרות כל הדברים הנפלאים שהעיתונים והמוסדות עושים - מותר שיהיה ביקורת - ביקורת בונה ולא הורסת - "שלא על מנת לקנטר", זו ברכה".