הישוב 'נווה צוף' הוקם בראשית חורף תשל"ח (1977) במבנה משטרה בריטי שבסמוך לכפר הערבי 'נבי סאלח'.
קשה הייתה עלייתם על הקרקע, תושבי הסביבה הערבים לא נתנו לישוב היהודי לקום ולהתפתח, ואחד התושבים נרצח. בשנת תשע"ו הערבים הציתו שריפה, והישוב ניזוק, שנה אח"כ בפיגוע מצמרר נרצחו שלושה בני משפחה מהישוב הי"ד.
תושבי הישוב רצו לקרוא לו 'נווה צוף' על שם 'רָמָתַיִים צוֹפִים' עירו של אלקנה אביו של שמואל הנביא. הבעיה שוועדת השמות לא הכירה בשם 'נווה צוף', וקבעה את השם 'חַלָּמִישׁ'. רק לאחר ארבעים שנים, ועדת השמות נעתרה לבקשת התושבים, והחליפה את שם הישוב 'חַלָּמִישׁ' לשם 'נווה צוף' על שם "ארץ צוף" (שמ"א ט, ה), שם שנשתמר בשְׁמוּרַת יַעַר אֻם צַפָא הסמוכה. הישוב נמצא על הדרך הרומית שחיברה בין קיסריה לירושלים והיתה למעשה אחת מהדרכים של עולי הרגל למקדש.
מקום מרתק ביותר בישוב, הוא אתר החובלתא. המקום נזכר לראשונה לפני כ-160 שנים בתארו של התייר הצרפתי ויקטוֹר גֵרֵן, הכפר היה פעיל כבר בזמנם של החשמונאים, ונמצאו במקום שרידים של מבני מגורים, מקוואות, בורות מים, גתות ומערות קבורה.
ייחודי ביותר במקום הוא עיגולים גדולים חצובים בסלע שלא נמצא כדוגמתם באף אתר בעולם!
תושב הישוב פרופ' זוהר עמר סבור שבאותו מקום הוכן יין מתוק ע"י שמש שבמקורות חז"ל מכונה בשם 'יין אליסטון' כמבואר במסכת 'מנחות': "אין מביאין אליסטון. ואם הביא – כשר. אין מביאין ישן: דברי רבי וחכמים מכשירין. אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל, ואם הביא – פסול". רש"י מבאר שיין אליסטון הוא ענבים שהונחו זמן ממושך בשמש. להבדיל, חוקר טבע רומאי מפורסם המכונה 'פליניוס הזקן' שפעל בשלהי בית שני, מתאר היאך הכינו בתקופתם יין זה ע"י שמש.
יצור היין ההמוני במקום, והעובדה שהכפר הינו במרחק של 3 ק"מ לבית רימא, שנזכר במשנה במנחות שמשם הביאו נסכים למקדש, מסביר את הימצאותו של המקוה הקטן ליד מתקני היין, שנועדו לספק יין למקדש בטהרה.
• • •
המקום המסתורי ביותר הוא קבר ארגז עתיק חצוב בסלע מלפני 1500 שנים. לפני כמה עשרות שנים הגיע למקום ילד מהישוב, חיטט בקרקעיתו, ומצא שלדי עצמות וברח על נפשו.
אותו ילד, לכשגדל הסתקרן ביותר, מיהם אותן העצמות. לאחר בדיקה של צוות ארכאולוגים הגיעו למסקנה שאלו שלדים של נערות צעירות שהרגו אותם באכזריות.
כדי שידעו היאך לקוברם, חכמים וחוקרים בקשו לדעת האם הם היו יהודים או ערבים, וצוות מיוחד הלך וחקר את זקני הכפרים הערבים בסביבת 'נווה צוף', והוברר שלפני 400 שנים, בתקופה של שלטון הטורקים בארץ ישראל, עברה שיירה של ערבים באזור זה, וקמו עליהם תושבי הכפר המקומי שדד את נכסיהם, הרג את הנערות, וקבר אותם בקבר עתיק זה עמוק באדמה.
תושבי הכפר האכזרים פחדו מנקמת הדם, וכולו ברח על נפשו, והדבר גרר מריבות של חמולות עד כדי כך שהכפר הושמד על יושביו. שתי החמולות שנלחמו האחד בשני עד ימינו הם מפורסמות ברשות הפלסטיניות: 'חמולת תמימי' (אחד מצאצאיו מכהן כראש הפרלמנט הפלסטיני) ו'חמולת ברגותי' (אחד מצאצאיו רוצח מפורסם שקיבל מאסרי עולם).
כך נודע שהשלדים שנמצאו בתוך הקבר היהודי העתיק הם אותם נערות צעירות ערביות שהלכו בשיירה באזור ונרצחו על אם הדרך.
למעשה הכפר הושמד ביום שישי בעת תיפלת המוסלמית במסגד, וזה הסיבה שבשנת תרכ"ד (1864) כשעבר במקום ויקטוֹר גֵרֵן, הוא לא מצא את הכפר פעיל, וכתב: "על הר קטן.. יש שרידי כפריר שנהרס מן המסד עד הטפחות ונאמר לי כי שמו ח'רבת חבלאתא", התברר שאלו היו התושבים האכזרים שברחו מנקמת הדם של קרובי הנערות, ולכן הכפר ננטש.
ישר כח למורה הדרך איש התנ"ך ר' שניר מנחם שלקח אותי לסיור במקום מרתק זה
- ישראל שפירא, הינו מדריך טיולים ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com