דעמירן בעלמא

מדוע עמירן דביר והלהקה בכו אצל הרבי?

על מצוות פרה אדומה, על הקשר לחטא העגל, על ג׳ תמוז וסיפור אישי מה״770״, על וורט מהרבי, על הקשר בין עונשו של אהרון שלא להיכנס לארץ ישראל וזמן מותו, ועל ה״סופר פוד״ של דור המדבר. עמירן דביר בטורו השבועי לפרשת חוקת (טור אישי)

עמירן דביר | כיכר השבת |
(איור: מוטי הלר)

1:

פרשת חקת מתחילה בציווי ה׳ למשה ואהרון על מצוות פרה אדומה שבאה כדי לטהר את עם ישראל מטומאת מתים

במשנה במסכת פרה כתוב על תשע פרות אדומות שנעשה בהן בעבר שימוש כדי לכפר על עם ישראל.

את הראשונה עשה משה רבנו, את השניה עזרא הסופר, את השלישית והרביעית שמעון הצדיק, את החמישית והשישית יוחנן כהן גדול, את השביעית אליהו עיני בן הקוף, את השמינית חנמאל המצרי, את התשיעית ישמעאל בן פיאבי, ואת העשירית יעשה משיח צדקנו בקרוב בימינו.

למי שתוהה מדוע בניגוד לשאר קורבנות ציבור שהם זכרים, פה נבחרה דווקא נקבה, פרה אדומה, כי כך אמר הקב״ה, תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל, לפעמים צריך את אמא כדי לעורר רחמים.

ה״כלי יקר״ מסביר עוד יותר את הקשר שבין פרה אדומה לחטא העגל.

כתוב שלאחר חטא אדם הראשון נגזר עליו מיתה, ולאחר שעם ישראל קיבל את התורה בהר סיני בנעשה ונשמע, קיבלו את החירות ממלאך המוות.

החירות היא לא שלא נמות לגמרי, אלא שקיבלנו את הזכות למות בגיל מאה ועשרים על ידי מיתת נשיקה, ולא על ידי מלאך המוות.

מיתת נשיקה שהיא ישירה מהקב״ה אינה מטמאה טומאת מתים, שלא כמו מיתה על ידי מלאך המוות שהיא הגורמת לטומאת מתים.

אך לצערנו, פריבילגיה חשובה זו אבדה לנו עם מעשה העגל, ותלויים אנו שוב במלאך המוות.

ועכשיו מובן יותר טוב הקשר של פרה אדומה לחטא העגל, החטא שגרם למיתה לטמא אותנו בטומאת מתים, מצריך את האפר של אמא פרה כדי לטהר אותנו חזרה.

2:

היום, ג׳ תמוז חל יום פטירתו של הרבי מלובביץ׳.

נזכר אני באחד הלילות לפני כעשור, שהוזמנו להקתי ואני לשמח חתן וכלה בשכונת קרונהייץ אשר בברוקלין, צמוד ממש ל-"770" המפורסם.

כמובן שלא העזתי לפספס הזדמנות חשובה כזאת ולקחתי איתי את כל הנגנים לתוך הבית מדרש כדי לספוג את הניחוח הרוחני.

לא אשכח את ההרגשה כיצד התקדמנו לכיוון ארון הקודש, הייתי בהלם לרגע למראה שניים מהנגנים שלי נצמדים לפרוכת בסוג של התייחדות, עיניים עצומות ודמעות מתחילות לזלוג.

עשרים וחמש שנה אנחנו צמודים אחד לשני, ארצות עברנו, באלפי הופעות מרגשות הופענו, ומעולם לא ראיתי אותם בהשתפכות רוחנית כל כך חזקה.

בהזדמנות זאת חשוב לי להודות מכל הלב לאין ספור שליחי ובתי חב״ד מסביב לעולם, תודה לכם על הכנסת אורחים תמידית מסביב לגלובוס, תודה על הרגשה חמימה גם במקומות קרירים במיוחד.

3:

זכיתי בבן דוד אחד, חסיד חב״ד מיוחד, שבנו מנדי שוהה כרגע אצל הרבי.

אתמול בלילה סימסתי לו ״מנדיל׳ה, שלח לי בבקשה ווארט מהרבי על פרשת שבוע״, וכך הוא כתב לי:

בדיני פרה אדומה בספר היד החזקה מתייחס הרמב"ם לתשע הפרות האדומות שנעשו בהיסטוריה, ומסיים: "והעשירית יעשה המלך המשיח יבוא ויגאלינו אכי"ר".

זהו דבר מוזר, שהרי אין מדובר בספר תפילות, אלא - "הלכות הלכות", והסיומת הזו של: "יבוא ויגאלינו אכי"ר" נראית כלא שייכת כלל. וגם אם ברצונו לעסוק בציפיה לגאולה, מדוע מביאה כאן בהלכות טומאה וטהרה ולא במקומה?

התשובה תובן ע"י משל.

אדם שעיסוקו במוזיקה, בעת שמהלך ברחוב, כל צליל שהוא שומע מתחבר לו לעניין שהוא מונח בו.

וכן מי שעוסק בביגוד, בפוגשו אנשים דבר ראשון הוא שם לב למלבושם, וכן הלאה.

אפילו מי שמונח בסוגיה כלשהי, חושב עליה גם בהמשך היום, עד כדי כך שגם האוכל שהוא מכניס לפיו מתקשר במחשבתו לאותה הסוגיה.

וכך גם כאן, הרמב"ם רוצה ללמדנו שהציפייה למשיח והתשוקה לביאתו אינה רק מצוה ספציפית מתוך התרי"ג מצוות. הציפייה למשיח בכל רגע צריכה להיות עיסוקו המרכזי של כל יהודי עד שתבער בכל עצמותיו, וממילא כאשר מדברים על נושא שמתקשר איכשהו לגאולה, מיד פורצת ממנו התפילה והבקשה מהקב"ה שיביא לו את אשר הוא חפץ, שישלח לו כבר את המשיח.

ולכן מביא הרמב"ם את התפילה הזו דווקא כאן ולא היכן שלכאו' היתה צ"ל, כי בדרך זו מועבר המסר: אני מחכה למשיח ומשתוקק לחזות בביאתו בכל רגע, וכל דבר שאני עושה מתקשר לי אל התשוקה הזו, וגורם לי מיד לזעוק ולבקש את הגאולה.

כשסיימתי לקרוא את הוורט היפה כתבתי למנדי שיש לי בארון מקום מיוחד עם בגדים חדשים יפים ונקיים שאני שומר ללבוש לכבוד המשיח, ולא מעיז להשתמש בהם קודם, ״בגדי המשיח״ אני קורא להם.

4:

״יאסף אהרון אל עמיו כי לא יבוא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי למי מריבה״.

מקשה ה״שפת אמת״, הלא ממה נפשך, אם לא הגיע זמנו של אהרון למות, האם בגלל שלא יכנס לארץ ישראל זוהי סיבה להוריד לו את שנותיו? והרי כתוב בגמרא במסכת ראש השנה (יא.) שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, ומדוע פה חיסר הקב״ה את ימיו של אהרון?

ואם אכן הגיע זמנו למות, לא צריך לתת את הטעם של ״כי לא יבוא״.

ומתרץ ״השפת אמת״ שזמנו של אדם הוא לפי מה שצריך לפעול, לתקן ולקיים מצוות בעולם הזה.

לכן בקשו משה ואהרון להיכנס לארץ כדי לזכות לקיים את המצוות התלויות רק בארץ ישראל, ולכן אם היו נכנסים לארץ זה אומר שזמנם עדיין לא הגיע, אך כיוון שנענשו ולא נכנסו, זמנם למות הגיע כי את התיקון וקיום המצוות שתלויות בחוץ לארץ אכן סיימו לעשות.

זאת הסיבה שתולה הכתוב את מיתתו של אהרון ב״כי לא יבוא אל הארץ״.

5:

בהמשך הפרשה רואים את טענת עם ישראל למשה ״ונפשנו קצה בלחם הקלוקל״

הגמרא במסכת עבודה זרה (ה:) אומרת: ״תניא, אמר להם משה לישראל, הנכם כפויי טובה שנאמר ונפשנו קצה ..״
עם ישראל קיבלו טובה ענקית בצורת ״מן״, שהאוכל ממנו אינו צריך להתפנות כיוון שהיה זה אוכל מיוחד סוג של ״סופר פוד״ שהיה נבלע בכל האיברים, וזאת מתנה גדולה מאין כמוה כיוון שמי שרצה לפנות את גופו היה צריך לטרוח וללכת שלוש פרסאות לאחרי מחנה ישראל מפני כבוד המשכן.

אבל עם ישראל שהיה כפוי טובה לא הצליחו להבחין שמה שנראה להם כמשהו שלילי, לחם קלוקל = לחם קל שהחשיבוהו לפחות טוב, היה בעצם חיובי להם כי השאירם בביתם ללא צורך להתרחק שלוש פרסאות ממקומם.

קצת מזכיר את המגבלות של היום, שיש הרואים בהן שבח ויש הרואים בהן עונש, מה שמראה לנו שהכל עניין של הסתכלות ושתמיד צריך להודות לקב״ה על כל רגע ורגע ולהבין שהכל לטובתנו.

בברכת סופ״ש מקסים
עמירן דביר (הלוי)

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר