רגע לפני שיעקב אבינו רועה את צאן לבן במשך עשרים וארבע שנים, מתארח בתכנית סיני בקר, שעבד במשך שנה כרועה צאן, כדי לספר על החוויה יוצאת הדופן בעולם המודרני.
התרגלנו בתקופת הקורונה להפוך את הכל לדיגיטלי, אפשר לראות את הכותל באופן תמידי דרך מצלמות, אפשר לטייל ברחובות דרך גוגל, אפשר לפגוש אנשים בזום ולעבוד, אך אי אפשר לרעות צאן באופן ממוחשב.
בקר מתאר את התחושות שקדמו לבחירה לצאת אל הטבע, למשך תקופת זמן ארוכה: "לפני כן עשיתי את מה שצריך לעשות, אבל הרגשתי הרבה פחות. לא הייתה תקופה בהיסטוריה שהכל הלך כל כך מהר, שהפסקנו להיות מחוברים לעצמנו ברמה האישית. ודווקא רעיית הצאן הפכה לחוויה מתקנת ויוצרת".
את הצאן מוציאים פעמיים ביום לרעייה, תלוי במזג האוויר. בקר מחלק בין רעיית כבשים לרעיית עיזים; העיזים חכמות יותר, ולכן, כאשר ישנן כמה עיזים בוגרות - הן לוקחות אחריהן את שאר העדר, בשונה מכבשים, שם העבודה קשה יותר.
"ברעיית צאן", אומר בקר, "ישנה אחריות על העדר, מה שיוצר משמעות עמוקה בשיטוט בתוך הטבע".
אחרי תקופה מספר בקר, אתה מתחיל להפנות את המשאבים שיש לך כלפי עצמך, אתה לומד על חמלה, לומד להכיר את עצמך, ומבין את המעלות והחסרונות, וממילא יכול לשפר אותם. "למדתי איך להתפלל, כלומר, לפני זה הייתי ממלמל את התפילה, אך לא התפללתי, שם, הצלחתי להכנס אל תוך המשמעות של התפילה".
בשונה מטרנדים שקיימים בעולם כיום לגבי אכילת בשר, כדוגמת המשפט 'בשר זה רצח', בקר סווקא חושב שבשר זה טעים, על אף העיסוק בבעלי חיים. בקר מבדיל בין העבודה עצמה במשחטות, אותה לא יעשה לעולם, כיוון שאיננו רוצה לקבל את אופי העובדה, אך בבשר הוא נוגע, ככל אשר חשקה נפשו.
בתכנית האירוח "המבדיל" מתארחים מידי שבוע, יוצרים, אמנים, אנשי תרבות ודמויות שונות מרחבי העולם, שידברו על נקודות אור שונות שפגשו במהלך חייהם.
את התכנית מגיש האמן והיוצר זלמן שטוב, בהקדמה של הבדלה בסגנון קרליבך, וברעיון קצר מתוך הפרשה. שבוע טוב וחורף בריא.