ועל ניסיך שבכל יום: טור אישי מטלטל שחובה לקרוא

אנו מתקרבים לצומת באיטיות ואז אני קולטת כלי טיס מצד ימין. אני צורחת לבעלי, "תזהר", אבל מבינה עמוק שההסתברות שלא תהיה התנגשות שווה לזו שביבי לא יקח שוב את הבחירות הקרובות (דעות)

אתי קצבורג | כיכר השבת |
זה מה שנשאר. (צילום: באדיבות המצלם)

יום רביעי י"ב באדר תשפ"א.

באותו יום עשיתי טסט לאוטו. ברקסים חדשים, צמיגים חדשים, האוטו עבר פיקס, רק נורה אחת התעקשה להבהב וכל המומחים חיפשו את הכפתור שעושה ריסטארט לכל המערכת. אף אחד לא מצא ואז, ברגע של 'אין לי מושג מה', שאלתי את אחד מהם, "תגיד, אין כפתור כזה שעושה ריסטארט לגוף שלנו? לחיים שלנו?" והוא צחק עלי, אמר לי, "מה נסגר איתך עם השאלה הזאתי?" והמשיך לחפש את הכפתור.

ואז הגיע הלילה. כל הערב הייתי עסוקה בלשתף את הלייב מה'נבחרת' בכל סטורי אפשרי. זו היתה תכנית מצחיקה וכיפית והרגשתי מעולה, עם מאות תגובות ושיתופים ואנשים שאהבו. הייתי מאושרת וגאה.

חוזרים מקניות לפורים. האוטו מפוצץ בכל טוב. בעלי נהג, אנוכי בצד ימין והבת שלי מאחורה. סתם נסיעה רגילה ושקטה באישון ליל, בעיר לוד, שישנה עמוק בשעה כזו.

מתקרבים לצומת באיטיות ואז אני קולטת כלי טיס מצד ימין. אני צורחת לבעלי, "תזהר", אבל מבינה עמוק שההסתברות שלא תהיה התנגשות שווה לזו שביבי לא יקח שוב את הבחירות הקרובות.

בום.

האוטו עף באוויר.

שקט מוות.

כריות אוויר מתנפחות.

ושקט. אוף, איזה שקט.

ריח שרוף.

ומחנק לא מוסבר בחלל הקטן של מה שהיה פעם הטויוטה המהממת שלי.

מתוך ענן מרחף אני שומעת שמתקבצים סביבנו אנשים טובים, מציעים מים, מסתכלים, מנסים לאמוד נזק, מנסים לעזור להיחלץ.

בעלי מחפש משקפיים – ברוך ה' ראשון (הוא חי).

הדס צורחת ומדממת מהאף – ברוך ה' שני (היא נושמת).

אני רואה דלת מרוסקת עלי ומצליחה לצאת לבד לכפור שבחוץ – ברוך ה' שלישי.

אמבולנס, פינוי, נהג פוגע, אלונקה, עגבניה שהתפוצצה, כאב גב, סחרחורת, מדדים, מילים של תאונה.

הפרמדיק אוסף אותנו ומסביר עם הידיים ועם הלב שהיתה לנו פה חתיכת תאונה קשה והוא לא מבין איך כולנו על הרגליים ככה.

האונה השמאלית שלי מאותתת, מריצה לי חסדים שעשיתי בשבוע האחרון והצילו אותנו. לרגע דימיתי את כריות האוויר ל-7 ענני כבוד שעטפו אותנו ויד ה' שפשוט החזיקה שם חזק ושמרה שלא יהיה שום שריטה, כלום.

ברגע אחר אני מבינה שהיה כאן נס פורים, אסתר המלכה שמרה מלמעלה על אלו שנקראו על שמה. הדס(ה) היא אסתר.

למחרת, אחרי לילה לבן, אני מכריחה את עצמי לשבת על האוטו ופשוט לנהוג ואז רואה את האוטו באור יום, מרוסק בצורה מפחידה. המוח שוב מנסה לקלוט את גודל הנס, כי לצאת חי מדבר כזה זה משהו אחד, אבל בריא ושלם זה כבר המון, נס על טבעי.

שולחת אותו למוסך בכדי שיוציאו לו תעודת פטירה ומודה אלף פעמים שנולדנו מחדש.

נראה שנמצא בסוף הכפתור של הריסטארט.

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית