אאא

1:

מצוות רבות ישנן בשתי הפרשות שלפנינו.

בפרשת ״אחרי מות״ עשרים ושמונה מצוות ובפרשת ״קדושים״ ישנן חמישים ואחת מצוות ובסך הכל שבעים ותשע מצוות.

בתחילת פרשת קדושים כתוב: ״וידבר ה׳ אל משה לאמור, דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ אלוקיכם״

רש״י הקדוש בתחילת הפרשה אומר שמזה שלא כתוב כמו בדרך כלל ״דבר אל בני ישראל״, אלא כתוב ״דבר אל כל עדת בני ישראל״, מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, כלומר שנצטוו בני ישראל כולם להתאסף ולשמוע את הדברים מפי משה עצמו ולא כבשאר הפרשיות שהיו חלק מהעם נשארים באהליהם והיו שומעים את הדברים בהמשך מאחרים ששמעו אותם מפי משה.

ומה מיוחדת פרשה זו שהצריכה את כולם להקהל?

מפני שפרשה מיוחדת זו רוב גופי תורה תלויין בה, בפרשה זו ישנם דברים בסיסיים ויסודיים חשובים מאד.

2:

ב״מדרש תנחומא״ מסביר מה מיוחד בפרשה זו שצריכה להאמר בהקהל, כיוון שעשרת הדיברות כתובות בה.

בעשרת הדברות כתוב: ״אנוכי ה׳ אלוקיך..״ - ובפרשה זו כתוב: ״אני ה׳ אלוקיכם..״

בעשרת הדברות כתוב: ״לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני..״ - ובפרשה זו כתוב: ״אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם..״.

בעשרת הדברות כתוב: ״לא תישא את שם אלוקך לשוא״ - ובפרשה זו כתוב: ״לא תשבעו בשמי לשקר..״

בעשרת הדברות כתוב: ״שמור את יום השבת..״ - ובפרשה זו כתוב: ״את שבתותי תשמורו..״

בעשרת הדברות כתוב: ״כבד את אביך ואת אמך..״ - ובפרשתנו כתוב: ״איש אמו ואביו תראו..״

בעשרת הדברות כתוב: ״לא תרצח - ופרשתנו כתוב: ״לא תעמוד על דם רעיך..״.

בעשרת הדברות כתוב: ״לא תנאף״ - ובפרשתנו כתוב: ״מות יומת הנואף והנואפת״

בעשרת הדיברות כתוב: ״לא תגנוב״ - ובפרשתנו כתוב: ״לא תגנובו״.

בעשרת הדברות כתוב: ״לא תענה ברעך עד שקר״ - ובפרשתנו כתוב: ״לא תלך רכיל בעמך״.

בעשרת הדברות כתוב: ״לא תחמוד״ - ובפרשתנו כתוב: ״לא תעשוק את רעך ולא תגזול״.

וממילא, אם בעשרת הדברות כתוב ״ויחן שם ישראל כנגד ההר״, כאיש אחד בלב אחד, כך בפרשתנו ״דבר אל כל עדת בני ישראל״, שכולם צריכים להיות שם כדי לשמוע את דברי משה.

3:

כתוב בפרשתנו ״לא תלך רכיל בעמך״ וזהו המקור בתורה לכל ענייני לשון הרע.

ה״חפץ חיים״ לקח כמשימת חייו להלחם בתופעת הלשון הרע שרגילים אנו להכשל בה תדיר, ורציתי לצטט את מה שכתב הרב זליג פליסקין כהקדמה לספר החשוב ״נצור לשונך״ של החפץ חיים.

״הלשון הרע הנה השורש לפגעים חברתיים רבים, היא גורמת לפרוד ומחלוקת, צער ועוגמת נפש בין בני אדם, מביאה אל קיצם קשרי נישואים ומטילה שינאה בין ידידים.

שנאת חינם קנאה ומדון מתפשטים באמצעותה כמו מחלות באמצעות חיידקים וזיהום.

בגלל רכילות מאבדים אנשים את משרתם ומקור פרנסתם ואין זו גוזמא לומר כי היא ממיתה חיים בטרם עת.

למרבה הפלא, עוצמת ההרס והחורבן הבאים בעטיה של הלשון הרע ידועה ומוכרת לכל ואף על פי כן אין הלשון נרתעת, תמיד מוצאים תירוצים והיתרים להצדיק את הרכילות, ״אמרתי זאת רק בצחוק״, ״זה לא פוגע בו״, ״זה לא ממש לשון הרע״, ״ממילא כולם יודעים על כך״ ועוד כהנה וכהנה אמתלות לרוב הבאות להשקיט מצפון נוקף ולהתיר מילים אסורות.
מציאות מרה זאת היתה לנגד עיניו של ר׳ ישראל מאיר הכהן״. עד כאן דבריו חלק מדבריו על נושא חשוב זה.

יש רעיון יפה שמובא גם בבעל הטורים וגם בספר ״הרוקח״ (ר׳ אלעזר מגרמייזא), המילה ״בעמך״ מופיע בתורה בדרך כלל ללא האות יו״ד, אך פה ב״לא תלך רכיל בעמיך״ המילה ״בעמיך״ מופיעה בתוספת האות יו״ד (בגימטריה 10) והיא בא לרמז שאדם שהולך רכיל עובר על כל עשרת הדברות.

4:

בתחילת שבוע קרה מקרה מצער של נערה בשם אושר דרעי שנחנקה למוות כתוצאה מאלרגיה קשה הנגרמת מאכילת מאכל שיש בו חלב.

חשוב להביא את המקרה המצער הזה כדי שנבין את חשיבות ההקפדה על כשרות גלאט טובה.

אושר היתה אלרגית למוצרי חלב ומסיבה זאת בחרה מסעדה בשרית כשרה בידיעה שכשיש תעודת כשרות אין סיכוי לטעויות.

אושר הזמינה קינוח פרווה כיאה למסעדה בשרית עם כשרות.

מסתבר שנגמר להם הקצפת במטבח וכדי לא לאכזב את אושר, שלח הטבח את אחר מעוזריו לקנות קצפת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

עוזר הטבח הלך לרכוש קצפת אך לא נתן את ליבו לבדוק שהיא פרווה ולא חלבית, או מחוסר הבנה בהלכה או מחוסר נסיון.
הטבח הצעיר שכנראה גם לו חסר נסיון לא בדק האם הקצפת פרווה או חלבית ובכך גזר את דינה של אושר למוות.

כששמעתי את הסיפור המצער הזה לא יכלתי שלא לחשוב שאם היה משגיח כשרות במסעדה, זה לא היה קורה.

מסתבר שלפעמים תעודת כשרות בסיסית לא מספיקה וצריך שיהיה משגיח מיוחד שיקפיד במאה אחוז לא להאכיל את יושבי המסעדה באוכל שאינו ראוי להם.

בואו נקבל על עצמנו להקפיד יותר על הכשרים טובים ויהיה זה לעילוי נשמתה של אושר דרעי עליה השלום.


בברכת שבת שלום
עמירן דביר (הלוי)