איני מכיר אדם שהתחתן כדי להתגרש, או שתכנן את גירושיו אי פעם. לכולם היה ברור ש"מתחתנים רק פעם אחת". גירושין הוא תהליך טראומתי גם כשעצם הנישואין כשלעצמם אינם מציאה...
בתור גרוש (שנישא ב"ה שוב) אני יכול לומר שהטראומה גדולה פי כמה בתוך הציבור החרדי, בעצם הגירושין בחלק גדול מאד מהמקרים מתהפכים חייו של הגרוש על פניהם. הוא מאבד את מקומו בקהילה בה התגורר, ברוב המקרים עליו לעבור דירה לאזור אחר בשל אילוצים כלכליים, מה שמנתק אותו מחבריו ומהסביבה המוכרת שלו ומשאיר אותו להתמודד לבד עם כל מה שקורה סביבו.
במשך שנים כל קופות הצדקה וארגוני הסיוע מסייעים בהתלהבות לאמהות חד הוריות והן נתפסות תמיד כחלשות. הן תקבלנה הנחה משמעותית בכל מקום אפשרי, זאת למרות שבחלק גדול מהמקרים הן מקבלות גם מזונות וגם עובדות לפרנסתן ומצבן הכלכלי יכול להיות סביר פלוס.
לעומתן, הגבר הגרוש נאלץ לשלם דמי מזונות גבוהים במיוחד שעומדים ברוב המקרים על 50%-80% מהכנסתו החודשית כשהוא צריך בנוסף לדאוג למקום מגורים, מזון והוצאות מחיה נוספות. הגבר הגרוש לא יקבל סיוע משום מקום וכמובן שלא יקבל שום הנחה בשום מקום כי הוא... גבר.
גרושים נידונים מראש לחיי עניות. באופן תמידי הם צריכים לתמרן בין המזונות, השכירות, אוכל וגם כמה שקלים כדי לנסוע לילדים ולקנות להם משהו נחמד, אפילו קטן.
השכר החציוני בישראל עומד על 6700 שקל כלומר - חצי מהתושבים בישראל מרוויחים פחות מכך, מה שמותיר בחישוב פשוט מעט מידי כסף כדי לחיות, פשוט לחיות.
כשמכניסים למשוואה את הרצון להקים בית חדש זה כבר הופך ללא אפשרי, כיצד ניתן לקיים משק בית עם משכורת (של האישה במקרה והיא עובדת) ורבע, במקרה הטוב אם זה מה שנשאר אחרי המזונות.
הגישה הפשטנית לפיה הגברים הם חזקים ואמורים להסתדר עם כל דבר שקורה להם היא גישה לא מציאותית ומנותקת מהמציאות. בתי המשפט וגם בתי הדין פועלים בצורה קרה ואפשר לומר אפילו אכזרית כנגד האבות הגרושים שנאלצים לחיות בעוני ודוחק ועם דמי מזונות שאינן קשורים להכנסתם או להוצאות האמיתיות של גידול הילדים.
כדי להמחיש את ההתנהלות הבזויה של בית המשפט אליו נגררתי שלא מרצוני, אוכל לספר באופן אישי כיצד פנתה אליי השופטת הכבודה ו"שאלה" אותי אם אני מסכים לדמי המזונות שנקבעו לי ועמדו על 95% ממשכורתי אז כמורה ללימודי חול ומזכיר בבית ספר קטן. כדי שלא אתבלבל חלילה השופטת מיד הוסיפה ואמרה: "אם לא תסכים לסכום הזה אני אפסוק לך יותר".
למותר לציין ש"הסכמתי" לסכום שכמובן הוצמד למדד ומאז טיפס משמעותית, זאת למרות שמשכורתי ומשכורות שאר הגרושים אינן צמודות לשום מדד ויוקר המחיה רק הולך ומאמיר והופך את המזונות לעול קשה יותר ויותר.
כשתהיתי באוזני השופטת ה"רחומה" כיצד אני אמור להצליח לשלם מזונות וגם לשכור דירה ולרכוש מזון בסיסי היא השיבה לי מבלי להניד עפעף, "מה הבעיה אתה יכול לנקות חדרי מדרגות".
נשים דורשות שוויון, ואני מבין את דרישתן, אך סבור ששוויון זה יוטל על כל חלק, כולל דמי המזונות. הקלות הבלתי נסבלת בה אישה מקבלת את רצונה בבית המשפט, הגישה הפשרנית של בית המשפט בכל הנוגע לחריגות של נשים מההסכם על סעיפיו השונים, אך דורסנית כלפי הגבר על כל 'חריגונת'.
אין שום סיבה שגברים יממנו את כל עלויות המחיה של ילדיהם במשך 18 שנה, לא על פי ההלכה שמחייבת רק עד גיל 6 ולא על פי ההיגיון הבריא ואין שום סיבה שהם יופקרו גם בידי החברה החרדית שיודעת לעזור יפה מאד כשהיא רוצה, אך מפקירה פשוטו כמשמעו את הגרושים השקופים תוך מחשבה "בת יענית" שאם לא ידברו על הנושא הוא פשוט לא יהיה קיים.
לפעמים נדמה שפשוט מחכים שיקרה משהו. שאיזה גרוש מיואש יעשה מעשה כדי שאז כולם יוכלו לצקצק בלשונם בצביעות אופיינית ולומר "כן באמת זה לא פשוט המצב".
אין לי פתרונות סדורים לכל דבר אבל המצב העכשווי לא יכול להימשך. זה לא הגיוני.
0 תגובות