אאא

באופן כללי אינני אוהב להביע דעות בנושאים שאינני מבין בהם, הדבר מגוחך בעיני כמו להביע דעה מאיזה חומר אמורים להרכיב חרטום של צוללת אטומית... גם בתקופה זו של "מחאת המתמחים" האווירה היא שכל מי שמיקרופון הוצמד לפיו או מקלדת לאצבעותיו מוצא את עצמו מביא דעות ורעיונות בכל נושא שבעולם.

על אף שאת עולם הרפואה בישראל אני קצת מכיר, באמצעות לא מעט רופאים ורופאות שנעזרתי בהם בתחומי החיים השונים במסגרת תפקידי, ולהרבה מהם זכיתי להיות שותף בהקמת ביתם כדת משה וישראל. כמו כן זכיתי להקים לפני כ20 שנה  יחד עם שותפים יקרים את 'איחוד הצלה' באזור השרון. ה'התמחות' שלי בעצמי הגיעה עד לתואר חובש בכיר, אבל כאן נעצרתי, ולכן אין לי באמת הבנה בפרטים ובעומק של מצוקת המתמחים שנמצאת כעת בשיאה, כולל חילופי האשמות קשים עד כדי איומי השבתה ועוד.

מנקודת מבטי אני יכול רק לציין את העובדה כי במסגרת הפגישות שלי כמסדר קידושין עם בני הזוג למדתי כי תיאום פגישה שכזו עם רופאים מתמחים היא משימה קשה עד בלתי אפשרית, וכשהם מצליחים איכשהו לקבוע פגישה, הם מגיעים עייפים לחלוטין, ולא פעם נרדמים תוך כדי פגישה, נס שהם מצליחים 'לגנוב' יום לצורך קיום החתונה עצמה...

ולכן, מנקודת המבט האישית שלי, החלטתי להקדיש את הטור השבוע למחאה שלהם, וזאת, לאורה של פרשת השבוע, וכדרכינו נתמקד במסרים האקטואליים העולים ממנו.

*

בפרשתנו - פרשת לך לך – מתוארת דמותו של אבי האומה, אברהם אבינו, התורה מתמקדת  באופן מיוחד  במידת החסד "חסד לאברהם". חסד ללא גבולות, חסד חובק עולם, היציאה מאזור הנוחות, השאיפה והחתירה אל מעל ומעבר, ההתערבות כביכול בדברים שאינם נוגעים אליו לכאורה, כך אנו מוצאים בפרשתנו את חלקו הפעיל של אברהם אבינו במלחמת ארבעת המלכים, ונשאלת השאלה, מה זה קשור בעצם לאברהם? 

הוא עסוק מעל הראש בפרויקטים כבירים של אירוח של עוברי דרכים בתנאים לא תנאים, בקידוש שם שמים בהליכותיו המופלאות, בלימוד התורה הקדושה שאברהם אבינו זכה לקיים אותה על פרטיה ודקדוקיה עוד לפני שניתנה בהר סיני! מה לו ולמאבקים? מה לו להתערב במלחמות עולם?

כאן מלמד אותנו אברהם אבינו חשיבה אחרת, אם ברגע זה נשבה לוט - שאר בשרו, זה הוא איתות עבורו מן השמים כי הוא אינו יכול להמשיך ולשבת שקט ושאנן. נעשה כאן עוול! אני צריך לצאת ממקומי ולהתערב, ובעזרת השם, גם להצליח!

*

לפני זמן מה הוזמנתי  לסיור מקיף בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, בהובלת מנכ"ל בית החולים ד"ר מיקי דודקביץ יחד עם סגניתו ד"ר דקלה שריקי-דהן, המנהל האדמיניסטרטיבי ד"ר אמנון בן משה ורב בית החולים הרב דובב בינדיגר, (בלי נדר עוד אביא רשמים מהביקור רב הרושם הזה שנמשך כמה שעות מרתקות), פניתי אל ההנהלה הבכירה ואמרתי להם, אני מבקש שתפנו אלינו על כל דבר, לא רק אם חסרות מזוזות או שאלה של כשרות או שאלה הלכתית אחרת מצד אחד המטופלים וכדומה. גם אם יש צורך דחוף במכשיר אקמו ומרגישים שאין עם מי לדבר, גם אם רוצים לקדם תכנית בניין מיון ממוגן וצריך לדחוף לפנות ולזעוק, זו היא האחריות שלנו, ואנחנו כולנו לא נישאר אדישים.

ומכאן נחזור למחאת המתמחים, גם בלי להבין ולרדת לפרטים, נצא מהאדישות. נגלה אכפתיות ואמפתיה לצורך שמתעורר כאן. יש כאן מצוקה בריאותית וגם אנושית מול סגל הרופאים, הקול שלנו, של הרבנים, של אנשי הציבור, צריך להישמע בכל סוגיה שכזו ובכל עוול חברתי. כך נמשיך בדרכי אבותינו 'מעשה אבות סימן לבנים', ובגלל אבות תושיע בנים, אמן כן יהיה רצון.