הליכוד בשירות בנט ולפיד
"כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים", אומר ביטוי מוכר, שיכול להיות בסיס טוב מאוד לימיה הקצרים של הכנסת העשרים וארבע: "כשהאחרים רבים, השרים נחים".
השבוע הקודם היה מתוח מאוד בקואליציה, עם תדרוכים מכפישים על כמה מבכירי הממשלה מצד שרים אחרים. סוף השבוע, כנראה עם המנוחה שהשבת משרה על עם ישראל, הרגיע את המלחמה והוביל גם ליישור ההדורים בין איילת שקד ליאיר לפיד.
המנוחה האמיתית הגיעה כאשר ציפור לחשה לממשלה כי הקרבות בליכוד יוצאים מאפלת הייעוץ האסטרטגי אל אור המסכים ולידיעת הציבור. שר הבריאות לשעבר יולי אדלשטיין החליט לשבור שתיקה ולחשוף בפומבי את תוכניותיו, כשהודיע: אתחרה מול בנימין נתניהו על ראשות הליכוד. "החלטתי להתמודד על ראשות התנועה כי הממשלה הנוכחית מסוכנת לישראל. עם בנימין נתניהו נכשלנו ארבע פעמים בהרכבת ממשלה, איך פתאום נצליח בפעם החמישית?", אמר בריאיון ב'חדשות 12'.
המרמור במפלגה שהייתה רגילה לשלוט, "מפא"י החדשה" כפי שכינו אותה גורמים רבים במערכת הפוליטית, נגלה לעין כל - וניתן האות לפתיחת המירוץ בשאלה מי יחליף את נתניהו.
אדלשטיין מאמין בעצמו וביכולתו לנצח את האריה החזק של הליכוד, למרות שאף אחד בערך לא שותף איתו למחשבה זו, אבל הוא רק הסנונית הראשונה. בכירים אחרים בליכוד, בהם גם גלעד ארדן שעדיין מתגורר מעבר לים, מתלבטים האם להמתין לפרישה של ראש האופוזיציה - או לקפוץ למים מעכשיו כדי לשדר מנהיגות.
אדלשטיין הבטיח שלא יעזוב את הליכוד גם אם יפסיד, אבל קשה לראות איך יסכים לבלוע גלולה מרה כמו להיות הסגן, או השלישי, ברשימה בה ניר ברקת הוא יושב הראש.
הברק פגע בברקת
אם הזכרנו את ניר ברקת, הרי שכוח המיליארדר הראשון בכנסת נסדק, וייתכן שהמצב יחמיר עד כדי שבר בכנף המטוס: הצעת החוק של חבר הכנסת דוד אמסלם, הדורשת להגביל את הוצאות נבחר ציבור לצורך פעילות פוליטית למאה אלף שקלים בשנה, זוכה לתמיכה בכנסת, מתוך הליכוד ומחוצה לה.
שלא במפתיע, ישראל כ"ץ, שרואה בברקת מועמד ישיר שלו על ראשות הליכוד, הודיע על תמיכה בחוק. כך גם שר המשפטים גדעון סער, שעזב את הליכוד אחרי התמודדות על ראשות המפלגה.
המהלכים הללו, הכרזת אדלשטיין או חקיקת אמסלם, גורמים לסיפוק רב בלשכות השרים במשרדים השונים ומסייעים ליציבות הקואליציה, שרואה מנגד את המפלגה הגדולה בכנסת מתחילה בשליפת הסכינים עוד לפני אישור התקציב.
בנט, תתעשת
ראש הממשלה נפתלי בנט היה בשר מבשרו של גוש הימין, שנבנה לפני כשלוש שנים. הוא שיתף פעולה עם ש"ס ויהדות התורה ושמר איתן על קשר רציף, עד שהן נתנו לליכוד להשאיר אותו באופוזיציה.
למרות זאת, כשהקים ממשלה בלעדיהן, בנט דאג להעביר מסר ישיר לחברה החרדית, כשהבטיח בנאום השבעת ממשלתו: "אמנם ראשי המפלגות החרדיות בחרו שלא להצטרף לקואליציה, אבל זה לא אומר שאתם, הציבור החרדי, לא מיוצגים. אני אייצג אתכם, אנחנו נייצג אתכם".
אבל ארבעה חודשים בלשכת ראש הממשלה ברחוב קפלן, כשהוא מוקף במפלגות החילוניות בכנסת, הביאו אותו לומר השבוע בוועידת ג'רוזלם פוסט את הדברים הללו: "אני שמח שיש חרדים, אבל צריך להגביל את ההשפעה הפוליטית שלהם".
הדברים קיבלו משנה תוקף כאשר שרת הפנים איילת שקד ושר השיכון זאב אלקין, שניים שהקפידו לשמור על כבוד החרדים, החליטו לבטל תוכנית דיור ענקית ל-13,000 משפחות חרדיות בקריית גת, ולהעבירה לעיר בנגב, שספק אם תפתור את בעיות הדיור במגזר.
לא מובן איך אדם, שבעצמו צמח פוליטית במפלגה מגזרית, וביקש את עזרת הנציגים החרדים הרבה יותר מפעם אחת, שכח את תפקידו הבסיסי: לזכור שהוא שליח ציבור, ושבדמוקרטיה נבחרים הנציגים שהעם בחר, גם אם נשלחו על ידי קבוצת מיעוט.
בנט, הבטחת שתהיה חלופה לחברה החרדית, אבל בסוף אתה מוכיח, בכל מעשיך ודבריך, שאתה רק פוגע בנו, רואה בנו כמכשול למדינת ישראל ומדבר כמו חברך לממשלה, ליברמן. הגיע הזמן להתעשת.
"משחקי כסאות", סיכום השבוע הפוליטי בכיכר השבת, בהגשת כתבנו רפאל כהן.