ברוכים השבים ל'עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ'. השבוע במדור הידע של 'כיכר השבת' נספר לכם על היסטוריה אפלה, גיאוגרפיה מסקרנת ודמויות מוכרות - כמיטב המסורת הקצרה אך יציבה במגזין 'כיכר'.
לכו ונלכה...
עולם
הטיסה שאורכה... דקה אחת
מכירים את הטיסות הקצרות האלו, נגיד לאילת או לקפריסין, שבהן השהייה בנמל התעופה ממושכת יותר מהטיסה עצמה? בדקנו ומצאנו לכם את הטיסה הקצרה ביותר בעולם שניתן לרכוש עבורה כרטיס.
בטיסה הזו, בין האיים 'ווסטריי' ו'פאפא ווסטריי' - שניהם בתחומי מדינת סקוטלנד שבממלכה המאוחדת - הזמן שבו המטוס באוויר הוא בסך הכל 90 שניות, ובמזג אוויר טוב אפילו פחות. כלומר, הזמן שבו המטוס מבלה על מסלול ההמראה ארוך יותר מהטיסה עצמה. המחיר לטיסה, שמפעילה חברת Logan Air, עומד על כ-22 דולרים לכיוון. יקר יותר מטיסת הלוך ושוב מישראל לאירופה, אבל ככל הנראה הדבר נובע מהעלויות הנלוות לטיסה.
אחרי התענוג הסקוטי הזה, ישנן ברשימה טיסות קצת יותר ארוכות אך עדיין קצרות מאד. כך למשל טיסת תצפית קנדית לתיירים, שבתוך 10 דקות באוויר תיקח אתכם מטורונטו אל מפלי הניאגרה.
והנה, בטח לא האמנתם אבל בזמן שלקחת לכם לקרוא את זה - יכולתם כבר להמריא ולנחות.
החיה ה'מגעילה' שיש לה ארבעה אפים
אני כבר יודע מה אתם אומרים לעצמכם למראה התמונה הזו: "איכסססס". וכן, תכלס, רובנו רואים ביצור דמוי-החילזון הזה משהו מגעיל, שלא היינו רוצים לפגוש בו ובריר הדביק שלו ברדיוס של כמה קילומטרים מאיתנו.
החשופית היא חילזון חסר קונכייה, שפעיל בעיקר בזמנים ובמקומות לחים ורטובים; ללא רטיבות, החשופית תיפטר מהעולם.
המהירות שבה חשופית מתקדמת, מרשימה ביותר: בין 0.0028 ל-0.013 מטר לשנייה. כלומר, 1.008 עד 4.68 מטרים בשעה. בקיצור, בזמן שבו תטוסו מווסטריי לפאפא ווסטריי 100 פעמים, החשופית עוד לא תגיע לצ'ק אין.
לחשופית יש ארבעה אפים, ואיבר דמוי לשון שמלא במה שנראה כמו אלפי שיניים זעירות. אגב, החשופית מסוגלת לנשוך אתכם. לא מחפשים להפחיד אתכם, במקביל לסלידה שאתם כבר מלאים בה... רק שתדעו. מתנצלים, אנחנו מדור ידע, ולא כל הידע כיפי.
המדינה הכי שווה עבור הילדים שלכם
אז לפני שאתם כועסים עלינו, ברור שמי שזכה לגדל את ילדיו בארץ ישראל הקדושה, אשריו ואשרי חלקו. אבל רק אם אתם ככה מבררים על אופציות חדשות, יש לנו בשבילכם אחלה הצעה: פינלנד.
קודם כל, הדגל הוא כחול ולבן, ויש שם מלא שלג ונופים משגעים. אבל בעיקר, הילדים שלכם לא יוכלו למצוא מקום טוב יותר ללמוד בו: שיטת החינוך הפינית מפורסמת לטובה ומעוררת קנאה במשפחות מסביב לעולם.
ראשית, לכם ההורים: אתם לא צריכים לשלם על כלום עבור הבן יקיר / הבת יקירה, חוץ מילקוט. את כל השאר, כולל החינוך עצמו, מגיל גן ועד אחרי התואר האקדמי, האוכל ועוד פינוקים - משלמת המדינה. אגב, הדבר נכון גם עבור אזרחי חוץ שבאים להתמקצע באוניברסיטה: הלימודים חי-נם.
והנה הסיבה שהילדים גם ישמחו: אין מבחני חובה כלל! המורה נותן ציון לכל תלמיד באופן המותאם לו ולכישוריו; הלימודים מתחילים מאוחר - בין 9 ל-9.45 בבוקר; ההפסקות ארוכות יותר; ובכלל, האווירה רגועה יותר ויש הרבה פחות שיעורי בית.
אהה, ואם תהיתם האם התלמידים יוצאים טיפשים; פינלנד מדורגת השביעית בעולם בחינוך (נכון למחקר כישורי קריאה של ה-OECD משנת 2015), בין יפן החרוצה לגרמניה הדייקנית, ומסתכלת מלמעלה על ארצות הברית ובטח על ישראל (שקרובה יותר לקולומביה מאשר לפינלנד).
שנה:
כך היפנים ערכו ניסויים סודיים בסינים
ואם כבר הזכרנו את יפן, הידעתם שהניסויים הרפואיים בשנות הארבעים של המאה הקודמת, לא היו מנת חלקם הבלעדית של יהודים תחת השלטון הנאצי?
בין השנים 1937-1945, התרחשה מלחמת סין-יפן השנייה. המלחמה האכזרית בין הקיסרות היפנית לאימפריה הסינית כללה גם פשעי מלחמה מהקשים שידעה האנושות. הצבא היפני הקים כוח סודי בשם 'יחידה 731', שביצע ניסויים אכזריים בסינים או במיעוטים שונים שנקלעו לזרועותיו האכזריות.
המתחם שבו פעלה היחידה היה מוסווה כמתקן לטיהור מים, ושם ביצעה ב'מטופלים' ניתוחים מחקריים ללא הרדמה, והדבקות של ילדים, מבוגרים, נשים וקבוצות גדולות במחלות קשות. על פי ההערכות מתו עד 12,000 ונפגעו כ-400,000 בני אדם כתוצאה מכך.
בתמונה ניתן לראות חיילים יפנים מדביקים ילד סיני ב'דבר הבלוטות', המוכר גם כמגפת המוות השחור, ששיעור התמותה ממנו גבוה מאד. יצויין שהתיעוד נדיר מאד, ואת כל המסמכים המפלילים שהיו במתחם השמיד מפקד היחידה.
כש'ברווז במטווח' היה משהו מילולי
מכירים את הביטוי "כמו ברווז במטווח"? לפי המילון, משמעותו 'מטרה קלה לפגיעה'. אבל מה המקור לכך?
אז מתברר, שבמאה ה-19 ובארצות מסויימות גם בתחילת המאה ה-20, ממש אהבו להרוג ברווזים. ציד ברווזים החל כבר בסביבות השנה 1800 למטרות אכילת בשרם העסיסי, ובהמשך - עם התפתחות שוק הקוסמטיקה הנשי - נוצר ביקוש אדיר לעופות השמנים בכדי להשתמש בנוצותיהם לקישוט כובעים.
כמובן, עם התפתחות הטכנולוגיה נוצרו גם כלים חדשים לציד. כך למשל, רובי פונט שאותם ניתן לראות בתמונה, וירייה אחת שלהם - מסוגלת להרוג למעלה מ-50 ברווזים במכה.
גודל הכלי הצריך שני ציידים שיעמדו על היבשה (מימין) או התקנתו על סירת דיג (משמאל). לעיתים היו ניצבים באגם כעשרה ציידים כל אחד בסירה משלו, מתקדמים בשקט לנקודת תצפית אסטרטגית, יורים בבת אחת - ומחסלים מאות ברווזים - לפעמים אפילו רק כספורט.
בהמשך, נאסר המנהג בידי מדינות המערב. אנו שמחים גם בשביל הברווזים, אבל גם בגלל שעבודה זק"אית של איסוף המוני פגרים שסועים ומדממים מתוך אגם - זה לא מחזה סימפטי בכלל.
כך נראית עבדות: השפלת השפחה השחורה
התמונה שלפניכם מתארת מצב שנעלם מהעולם כמעט כליל: מדינות נחשלות שבאזרחיהן שולטות מדינות חזקות, ועושות בהם כטוב בעיניהם.
הסיטואציה הזו, שבה גבר בריטי נישא על גב אשה חלשה סתם כי הוא יכול, צולמה במדינת בנגל (כיום בנגלדש) שבדרום אסיה, בזמן שהאימפריה הבריטית השתלטה על מדינות רבות בעולם, או בעגה המקצועית: הקולוניאליזם הבריטי. היו זמנים שבהם שלטו הבריטים בחמישית מאוכלוסיית העולם.
על בנגל השתלטה בריטניה בשנת 1757, לאחר שנלחמה בממשל המקומי בראשותו של סיראג' אוד-דואלה, ונחלה ניצחון מוחץ.
למרות שבשנת 1833 אסרה בריטניה על עבדות בכל השטחים שתחת שליטתה, והיא אף פעלה לגרום למדינות אחרות לעשות כך, עדיין ניתן היה לראות מחזות מעין זו שהבאנו כאן. אנו מברכים על ביטול העבדות, אבל בעיקר על ביטול השפמים והכובעים האלו.
נפש:
המניות של דיסני - שחולקו חינם לעובדים
בתקופה האחרונה נוצר שיח בארצות הברית לגבי היצירות המפורסמות של חברת 'דיסני' המפורסמת, האחראית לאינספור דמויות, ספרים, אנימציות ופארקים ראשונים מסוגם בעולם.
וולטר אליאט דיסני חי בארה"ב בין השנים 1901-1966 והיה אחראי על כל הטוב הזה שהפך למותג בעל אינספור זרועות. הסיבה שבגינה עלה הנושא לשיח, היא תאריך התפוגה הקרב ובא של זכויות היוצרים שיש על היצירות של דיסני. אם לא ישונה החוק, בשנת 2024 יוכל כל אחד לעשות שימוש חופשי בחומרים מאחר והם יהיו לנחלת הכלל.
אבל כמובן, לא מיקי מאוס או דונלד דאק הם נושא השיחה שלנו היום; כהרגלנו, אנו נביא פרט פיקנטי על חייו.
דיסני נהג לפנק את עובדיו בכל הזדמנות. כך, העובדת שהופקדה על ביתו היתה מקבלת בכל שנה ובכל חג מולד מניות של התאגיד 'דיסני'. כשמת בגיל 65 (ככל הנראה כתוצאה מעישון כבד), העובדת כבר היתה מולטי-מיליונרית. אנו כמובן מצפים מהאכסניה שלנו, 'כיכר השבת', לנהוג באורח דומה.
הנשימה האחרונה של תומאס אדיסון
תומאס אלווה אדיסון (1847-1931) נחשב לממציא הגדול והחשוב בעולם. הפטנטים של המהפכן האמריקני הניחו את הבסיס להרבה ממוצרי הטכנולוגיה שאנו מכירים כיום: טלפון, מקליט, נורה ועוד.
אחד מחסידיו הנלהבים של אדיסון, הוא מהפכן אמריקני נוסף: הנרי פורד, מגדולי תחום הרכב בארצות הברית ומייסד היצרנית האמריקנית המצליחה 'פורד'. בצעירותו אף עבד פורד עבור אדיסון, כמהנדס בחברת התאורה שלו, ושאב ממנו השראה רבה.
לאחר שעזב את החברה והחל לפתח את דגם המכונית שלו, קבע פגישה עם אדיסון והסביר לו על הרעיון. הוא כל כך שמח מכך שהממציא הדגול אהב את הרעיון, שהוא פתח מיידית בייצור האב-טיפוס של 'פורד מודל T' בשנת 1908. מאז המשיכו ושמרו השניים על קשר.
בשנת 1947 מת תומאס אדיסון מסכרת בביתו בניו ג'רזי, ובניו - שידעו כמה פורד מעריץ את אביהם - 'כלאו' את נשימתו האחרונה בתוך מבחנה ואטמו מיד, והעניקו כמתנה לפורד. בקשר לפרטי הסיפור מסתובבות כמה אגדות, אבל את המבחנה ובה הנשימה ניתן לראות עד היום במוזיאון פורד במישיגן שבארה"ב.
פינת הסלב: אובמה מעשן קנאביס
מאחר ולביידן וטראמפ כבר התייחסנו בפינת הסלב שלנו, הגיע הזמן ללכת אל הנשיא האפרו-אמריקני הראשון והיחיד של ארצות הברית, ברק חוסיין אובמה.
בתמונה מעל, נראה אובמה הצעיר מעשן מה שנראה כמו קנאביס, בשנותיו בקולג'. יש שטענו כי הוא היה ממוכר מנערותו לעישון קנאביס, וכי חבריו הצמידו לו כינוי 'או-גאנג'ה' (גאנג'ה הוא כינוי אפרו-אמריקני לקנאביס. י"נ). בין אם זה נכון ובין אם לאו, אובמה כבר סיפר בציבור כי כנער היה מעשן קנאביס. הוא אף כתב על כך בספרו 'חלומות מאבא שלי'.
בהזדמנויות שונות השמיע אובמה תמיכה בעישון קנאביס ובלגליזציה שלה, והשווה בינו לבין שתיית אלכוהול. עם זאת, אשתו מישל סיפרה כי הוא כבר לא מעשן אפילו סיגריות, לאחר שנגמל בשנת 2010.
בהזדמנות אחרת - לאחר שסיים את נשיאותו, סיפר בכנס כי בשנות הקולג' שלו, הורחק מפארק דיסנילנד (שמים לב לאזכורים בכתבה?...) לאחר שנתפס מעשן שם. "אלו היו סיגריות", אמר לקהל - אך מיד סימן קריצה רבת משמעות שהשאירה הרבה אנשים שתהו אם זה נכון.
יצויין גם כי על פי דעות שונות, אובמה אינו הנשיא הראשון שאהב את הירוק הירוק הזה: ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארצות הברית, לא רק עישן קנאביס אלא אף גידל אותו, נטען על ידי יודעי דבר. מאידך, אחרים מכחישים את סיפורי הקנאביס וטוענים בתוקף כי הוא אמנם גידל טבק בתחילה, אך לאחר מכן הפסיק לעשן. קריצה.