אאא

השבוע, פתאום, הבנתי. אחרי שהאזנתי לדבריו, רוויי הרגש וגדושי התוכן העמוק והמשכנע, של הראשון לציון ורבה של ירושלים, הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א, בשיחה עם 'כפר חב"ד', נפל לי האסימון.

אחרי אותה שיחת עומק שחשפה לפניי את המשמעות העמוקה של חוק הרס הגיור (שעבר לפני מספר ימים בוועדת השרים לקראת קידומו לאישור סופי, היל"ת) קלטתי מדוע רוב העם (וייתכן שגם רבים מבני הציבור הדתי והחרדי), לצערנו, לא בדיוק מבין את הבעייתיות, ולא ממש קולט על מה מדובר. מבחינתו, מדובר בקרב עסקנים, ולחלופין באיזו קטטה של כמה רבנים שמנסים לשמור על השליטה במערך הגיור. הרי כך נוח לעיתונות הכללית ולפוליטיקאים לצייר את הסיפור הכאוב הזה.

בשפה בהירה ונהירה, במתינות ובכובד ראש, ובעיקר עם המון לב ורגש, מצליח הרב עמאר להסביר באופן פשוט ונגיש את האסון הגדול של החוק השערורייתי, שעלול לגרום נזק חסר תקדים לכל מערך הגיור בארץ הקודש.

עד לרגע זה שמענו הרבה כאב, זעקות, נהי ובכי – מכיוונם של הרבנים הנכבדים וראשי המפלגות החרדיות. ועם כל החשיבות של האותנטיות בתגובה המתפרצת, והאנושית יש לומר, עדיין לא קם אדם אחד, ונעמד בפני העם – ואיני מדבר על הציבור הדתי–חרדי המשוכנע, אלא על העם שבשדות, והסביר להם באותיות בהירות על מה מדובר כאן. לא על הגיור, לא על הכשרות. כן, זו המציאות, ככל שזה יישמע מוזר ותמוה.

את הוואקום הזה מנצלת הממשלה עד תום. את הוואקום הזה מנצל היטב השר לענייני דת וראש מפלגתו-ממשלתו. פחות משליש מהציבור סבור שהרבנות הראשית צריכה לנהל את ענייני הדת (תוצאה כואבת של העדר הסברה, אפילו מינימלית), וזה נתון שמשרת היטב את מחריבי חומות היהדות והורסי מערכת הגיור, הכשרות והרבנות הראשית לישראל. העובדה שעל החוק הזה חתומים יהודים חובשי כיפה, היא סיבה נוספת לכאב עצום, ועל כך זעק הרבי מליובאוויטש בשעתו פעמים רבות.

---

בערב הבחירות האחרונות ראינו תופעה מופלאה: יהודי בן יותר משבעים, ושמו בנימין נתניהו, אז ראש הממשלה, הבין שהדרך היחידה לדבר אל העם, היא לרדת אליו. הוא פשט את בגדיו הממלכתיים, הסיר את העניבה התכולה והחליפה המגוהצת, ויצא לשוק מחנה יהודה ומגפון בידו. וכך גם לחופים בבת ים ובנתניה. לביקורי פתע אצל אנשים פרטיים. למרכזים מסחריים. לקניונים. נכון, הוא לא ניצח בבחירות עקב מעשה הונאה, אבל הוא קטף את מספר המנדטים הגדול ביותר ורשם הישג – למרות כל המתקפות עליו. אבל לא זה העניין. אלא ההבנה של אישיות, הכי בכירה במערכת הפוליטית, הדיפלומט הישראלי מספר אחת, שכדי לנצח – צריך לרדת לעם. שכדי לנצח צריך להראות נוכחות בשטח. אי אפשר לדבר כל היום דרך המדיה. לא שהוא זלזל בזירה הזו, הוא השקיע בה המון. אבל הזירה האנושית, המגע עם העם, קריטיים וחשובים בהסברה.

מה שקורה כרגע הוא שבשתי הזירות, הן התקשורתית הן ב'שטח' – יש כישלון חמור ועצוב גם יחד. זירת המדיה שקטה, או שמא דוממת, ואין בה שום הסברים ברורים על רפורמות האסון. וגם השטח הפיזי רדום. העם לא מבין על מה המהומה. העם לא יודע מי נגד מי בחוק הרס הגיור וברפורמת הכשרות ההרסנית.

---

אחרי השיחה עם הרב עמאר שליט"א, ניסיתי לדמיין את הדבר הבא: הרבנות הראשית לישראל מקימה חפ"ק חירום, ושולחת את מיטב רבניה ושגריריה לאולפני התקשורת ולמערכות העיתונים, להציג בשפה בהירה את עמדת היהדות הצרופה, לדבר ישירות אל הלב היהודי – מעל ראשי הפוליטיקאים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

נשמע לא מכובד? לא מנומס? כשחומות היהדות עומדות להיפגע, כשהקדוש והיקר עומד להיחרב – אפשר להניח את הכבוד בצד ולעשות מה שעושים כל מנהיגי העולם בשעת בחירות, ולדבר ללב העם. רק ככה מנצחים היום. עת לעשות להשם. אין כבוד גדול מלצאת למלחמת הסברה – בכל זירה אפשרית. כן, גם באולפנים.

זירת השטח, אף היא, קריטית מאין כמותה. תדמיינו את הרבנים הראשיים ובכירי מועצת הרבנות הראשית לישראל, לצד חשובי רבני הערים, יוצאים בכל שבוע לשלוש ערים גדולות בארץ ומקיימים עצרת הסברה והתעוררות, בשיתוף פעולה עם מנהיגים מקומיים. מעירים את השטח. מסבירים לציבור, בשפה רכה אך נוקבת, ברורה ומתקבלת, מה עומדים לעולל לעם היהודי. למראה גדולי הרבנים החשובים, היורדים לשטח, לבבות יהודיים רבים יתעוררו. השיח החד-צדדי יעבור לשטח וישנה את התפיסה הציבורית. לא די בכנס רבנים סגור, לא די בעצרת התעוררות של הציבור האמוני בכניסה לירושלים. הגיע הזמן להתייחס לסוגיית ההסברה כאל הדבר הכי קריטי שיש.

ברגע שהרבנים יֵצאו מגדרם להסביר, להנגיש, לעורר – בשפה הכי ברורה ובהירה, ועם הרבה לב ורגש, זה כבר ייתן לאנשים להבין שמדובר במערכה גורלית, ולא רק בכותרות נהי ובכיבעיתונות המפלגתית, ששום ישראלי לא נחשף אליהן.

את הטור הזה נבקש לסיים בדבריו החותמים של הגרש"מ עמאר שליט"א בשיחה ל'כפר חב"ד' השבוע: "ויהי רצון שיתקיים בנו הפסוק 'וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר', ובתרגום ובתלמוד לימדונו – אורה זו תורה, שמחה זה יום טוב, ששון זו מילה ויקר אלו תפילין שבראש. זאת אומרת שכדי שנזכה לאורה ולשמחה ולששון ויקר כפשוטו – צריך שתהיה אורה ושמחה וכו' ברוחניות. ותפילתנו לה' שיתהפכו לטובה כל הגזרות הרעות המתרגשות לבוא, ותתחזק הדת ויתחזקו השבת והכשרות, ושבירורי היהדות והיוחסין יהיו אמיתיים, ובעזרת ה' אז תהיה לנו אורה ושמחה, ויתגלה ויתקרב קץ ישועתנו במהרה בימינו".