מה משותף לדונלד טראמפ, ג'ו ביידן וברק אובמה, למעט העובדה שכולם היו בבית הלבן? ובכן, שלושתם היו נשיאים שנקטו בגישה של "להתערב כמה שפחות בעימותים ברחבי העולם".
הדבר אפשר למשל לרוסיה להתערב הרבה יותר בסוריה, וגרם למנהיגים בכל רחבי העולם להבין שהסיכוי שארה"ב תתערב צבאית או בכלל תעזור - נמוך.
ארה"ב ב-14 השנים האחרונות דואגת רק לארה"ב. והכוונה היא, שבוושינגטון מעדיפים להפנות את המשאבים בעיקר לארה"ב עצמה. "עניי עירך קודמים".
האמת, זאת זכותם. אבל אי אפשר לבוא בטענות למודי, ראש ממשלת הודו, שמרגיש כעת כי הוא לא יכול לתת יד יותר לזלזל בו.
הנשיא ביידן לא בדיוק העריך, שלא לומר זלזל במנהיגי המזרח. נכון, הודו היא מדינה חשובה והוא לא התעלם ממנה לחלוטין, אבל עכשיו מודי עושה מה שטוב למודי - בדיוק כפי שביידן עושה את מה שטוב לביידן.
מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, הודו סירבה בתוקף להצביע בעד גינוי לרוסיה, ובזמן שהמערב הולך וסוגר על רוסיה, הודו מנצלת את המצב.
כך למשל מודי יכול לנצל את חרם הנפט - הרי לרוסיה אין עכשיו למי למכור את הנפט הרב, והודו יכולה לקנות אנרגיה רוסית במחיר רצפה. ליטר דלק ב-8 שקלים - שומעים את הצחוק של מודי מניו דלהי ועד למוסקבה.
ראש ממשלת הודו לא טיפש. הוא יודע שרוסיה היא ספקית הנשק העיקרית של הודו, וצבא הודו חייב את הסיוע הרוסי. בנוסף, מודי מבין כי ביידן צריך אותו לא פחות, כמדינה מתפתחת באיזור.
אם כך, נראה כי לביידן אין יותר מדי מה לעשות נגד הודו, מכיוון שכיום, השליטה של ארה"ב בעולם חלשה יותר מבעבר.
לצד זאת, מודי מנצל היטב את המצב. כעת יוכל לדרוש כמעט כל דבר מכל אחד מהצדדים. הן מרוסיה והן מארצות הברית.
זה לא יפה שמודי לא מגנה? הודו תזכר לרעה בספרי ההיסטוריה? בסופו של יום הודו דואגת להודו, מודי דואג למודי. ככה זה כשאתה פוליטיקאי חד, שלא מפספס הזדמנות לניצול, למרות האפשרות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה.