אאא

את הפצצה הוא הטיל דווקא בסיום הכתבה. היה זה כחלק מפרויקט מגזין "משפחה" בעיתון החג לפסח, בו התבקשו הכתבים לכתוב על רגע משנה חיים עבורם. כתב אחד בחר לספר על השבר (ולאחר מכן ההתחזקות) מבתו שנפטרה טרם עת (ל"ע), אחר בחר ברגע שהעיפו אותו מהישיבה ואילו נשוא כתבתנו, העיתונאי יונתן בירנבוים, בחר לספר על אביו שנפטר לפתע, מותיר אותו יתום.

בשורות האחרונות של הכתבה, לאחר שסיפר כי אביו היה הדמות שגרמה לו לשינוי בחיים, חשף את הפצצה וכתב כי זו לא הפעם היחידה בה אביו שינה לו את החיים.

היה זה עת הוא היה בן שנתיים, לבד, במעון לילדים, ואביו לקח אותו ואימץ אותו אל חיקו. במילים פשוטות: "הוא מאומץ". ככה, בין שורות המגזין חשף יונתן בירנבוים את סיפורו האישי. מגלה טפח ומסתיר טפחיים.

בירנבוים נמצא בעיתונות הכתובה מזה כמה שנים. רק לאחרונה הוא נחשף, לאחר שעבר מכתיבה שיווקית לכתב מגזין. לכן, לא פלא שבמשך שנים כלל לא הכירו אותו. היום, שהוא כבר נוסע ברחבי הארץ לראיין אנשים ומקומות מעניינים, חושף בירנבוים בצעד אמיץ את סיפור חייו.

בעקבות החשיפה המטלטלת, פנינו לשוחח עם יונתן בירנבוים ולשמוע ממנו – איך הרגיש עם החשיפה, מה זה בשבילו להיות מאומץ - בטח בתוך החברה החרדית, מה התגובות שקיבל לחשיפה ומה הוא היה אומר ליונתן הצעיר לו היה פוגש אותו היום?

העורך שהתלהב

ראשית, ספר לנו קצת עליך, כמה זמן אתה כתב מגזין?

"בשנים האחרונות כתבתי שיווק ללא צפי לשינוי. היה לי טוב במקום שלי. השינוי החל כאשר בעיתון החדשות העורך היה צריך כתב שילך לסקר הפגנה, וכך יצא ששלחו אותי. זכורני שהכתבה הייתה בעת מערכת בחירות ותפקידי היה לסקר איזו הפגנה כלשהי.

"העורך התלהב מהכתבה ומאוד נהנה ממנה. בסך הכל שלחו אותי לסקר משהו נורא בנאלי ואני חזרתי עם תיאור מלא חיות וצבע. העורך שם עלי עין. במשך הזמן כתבתי בחדשות במקביל לשיווק ולאחר שכתב השטח עזב – הם הכניסו אותי".

בירנבוים עם הגרי''מ לאו וצוות 'משפחה'
יונתן בירנבוים עם הגרי"מ לאו וצוות 'משפחה'

איך מביאים רעיונות לכתבות? אני שואל את השאלה המסקרנת...

"בתחילת הדרך הסתמכתי על הכתבות שהביאו לי מהמערכת. הייתי עוד חדש בשביל להביא רעיונות משל עצמי. בכתבה הראשונה המגזינית שלי כתבתי 'הוא אמר לי', 'נפגשתי עם', העורך אמר לי שעוד לא מכירים אותי ולכן כדאי שאכתוב: 'אנחנו', 'שוחחנו'. עם הזמן, כשכולם מכירים ומחכים לכתבות שחתומות על שמי, אני יכול להתבטא בשמי.

"וכן, אני לא מחכה שיציעו לי כתבות, כבר למדתי את העבודה ואני מביא גם מעצמי וגם מה שמציעים במערכת".

מאיפה אתה מביא כתבות?

"מספיק איזה ציוץ ברשת חברתית בשביל שתידלק לי נורה שיכול להיות סיפור טוב מאחורי הציוץ".

רגע ההחלטה

חשפת את הסיפור האישי שלך במסגרת פרויקט 'משפחה' שבו הכתבים חוזרים אחורה לרגע מפנה בחיים, מה הוביל אותך לעשות זאת?

בירנבוים מספר איך הכל התחיל: "פנו אלי לפני חודש, במסגרת ההכנה למגזין פסח, הבנתי מה הם רוצים וצריכים. חשבתי הרבה מה אני יכול לכתוב עלי והחלטתי לא להשתתף. אין ישיבה שהעיפו אותי ממנה או סבא גדול שנפטר. אין לי סיפור חיים מטלטל וסוחט דמעות. יומיים לפני ירידת העיתון לדפוס התקשרו מההפקה ואמרו כי זה פעם ראשונה מזה שנים שיש פרויקט שכל כתבי משפחה ללא יוצא מן הכלל משתתפים בו. זה יהיה יותר פדיחה לא להשתתף מאשר להשתתף. התיישבתי לכתוב את מה שכתבתי. אני לא אומר שזה היה קל לכתוב את זה אבל ייתכן כי בתקופה הקרובה אני הולך לא לצאת מהבית".

חוץ מהפדיחה של 'כולם משתתפים, עדיף שגם אני ישתתף', מה בסופו של דבר הוביל אותך לחשוף את הסיפור האישי שלך?

"יש בודדים שנולדו לאבא ואמא שחיים בבית חם ואוהב והכל אצלם היה טוב. אבל כולנו יודעים שאין כיום כמעט בית שאין בו 'מקרה', אני רואה את האנשים האלה שלא מסתירים כלום. אבל אצלי יש מקבץ של דברים כאלה. לא רק שאבא נפטר וגדלתי במשפחה אחרת. אלא הכל, יש אצלי מקבץ של הרבה דברים "משונים" וזה מה שמגביל אותי מלחשוף, זה היה יותר מדי. בסוף הלכתי על זה כי לכל אחד מאתנו יש משהו ובאמת שאין במה להתבייש".

המראיין שהפך למרואיין. בירנבוים בשטח.
המראיין שהפך למרואיין. בירנבוים בשטח

"אבל זה היה קשה מאוד", מודה בירנבוים, "היו גם כמה חברים טובים שלא הכירו את הסיפור המלא שלי וקראו אותו לראשונה בעיתון".

אחרי החשיפה, תתבטא על זה יותר?

בירנבוים לא מהסס לפני שהוא יורה את התשובה: "זה יהיה הכי נכון ללכת על זה עד הסוף. מבחינתי זה או להישאר עלום ולא לחשוף סנטימטר מחיי, או לחשוף עד הסוף עם כל מה שהיה וכל מה שקרה במהלך חיי. לכן, אם כבר יצאתי עם זה, אני מתכנן, בשיתוף מערכת העיתון, לעשות על זה פרויקט רציני, ולכן אגב, אני מתראיין כעת אצלך".

איך אתה עם זה שיכולת להיות מה שנקרא 'אדם מהשורה' והנה הפכת לכתב מגזין מוערך מאוד?

"אענה לך בכנות, כשהתחתנתי בפעם הראשונה, אנשים דיברו על זה שזה לא יאמן, 'למרות כל מה שהוא עבר הוא עם משפחה טובה'", בירנבוים לוקח אתנחתא וממשיך: "אבל גם שם זה לא היה סוף פסוק והחיים נמשכו וגם אם הייתי חיי חיים רגילים ואני עובד במקום שרציתי לעבוד בו כל הזמן – אני שמח מזה וזה מה שמחזק אותי, לא שאני כתב ולא שהתפרסמתי ברבים, אלא שטוב לי אישית במקום שאני נמצא בו. אני נהנה מהרגעים הקטנים בחיים".

להיות שלם

עברו כמה ימים טובים מהחשיפה, איך אתה מרגיש, קיבלת תגובות?

"כשפתחתי את הפלאפון במוצאי החג כבר היו מלא תגובות. אפילו שזה רק תגובות כתובות - הסמקתי. לקח לי זמן לפתוח את התגובות. לכתחילה לא פתחתי את הפלאפון מיד בצאת החג, ולאט לאט פתחתי תגובה תגובה ועניתי לכולם".

אני סקרן, מה היו התגובות?

"אנשים כתבו כמובן על איכות הכתיבה, ב"ה, וגם ובעיקר על האומץ לכתוב אותה".

''הסמקתי מהתגובות המחזקות''.
"הסמקתי מהתגובות המחזקות".

איך אתה מרגיש אחרי כזאת חשיפה?

"מצד אחד אני אומר, עוד לא קראתם הכל, ומצד שני זה מחזק אותי לדעת שאנשים מבינים שזה היה אומץ בשבילי ומגיבים נכון לסיפור שלך. זה מחזק".

תגיד, מה היית אומר ליונתן הצעיר, לו היית פוגש אותו היום?

בירנבוים חושב דקה ואז עוד דקה ועונה את התשובה הכנה הבאה: "הכי מתאים שאענה על זה משהו כמו 'תהיו כנים עם עצמכם ותלכו עם זה עד הסוף' או 'תאמינו בעצמכם ותדעו שלפעמים דווקא המקום ממנו באתם הוא זה שירים אתכם גבוה', או משהו בסגנון. אבל אני לא אענה ככה כי אני עצמי לא שלם עם התשובה הזו. מה שכן, אני בהחלט חושב שיש לי המון מה לתרום לאחרים מהניסיון חיים שלי. זה מתבטא ביום יום עם הילדים בבית וזה התבטא גם כשעבדתי בפנימייה של נוער רווחה שכל אחד שם הוא סיפור מהלך בפני עצמו".

"זה ברור שהמטען שאני נושא עד היום גורם לי להבין דברים הרבה יותר טוב ובהתאם לעשות צעדים הרבה יותר טובים. הרגישות, הדקויות, שימת הלב לפרטים הקטנים, ההבנה בין השורות - כל אלו מיומנויות שרוכשים אך ורק דרך ניסיון חיים".

מילה לסיום?

"אני חושב שהציבור מאוד ביקורתי, בטח מי שגדל במסלול הרגיל של אבא-אמא-משפחה-בית, ולכן רק אם אתה שלם עם עצמך ורק אם אתה יודע שלמחרת החשיפה תוכל להגיע לבית הכנסת בלי לחשוש מהמבטים שדוקרים אותך מאחור אז ורק אז טוב לחשוף וכדאי לחשוף".

כאשר אני שומע את המילים הללו מאדם שהחליט לחשוף את עצמו ואת חייו – אני עומד נפעם ומצדיע. ראוי לנו לתת מקום לכל אחד באשר הוא מכל מקום שהוא, לעולם לא נדע מאיפה הוא בא ולאן הוא יכול לצמוח!

 

נהניתם מהכתבה, מצאתם טעות? רוצים להחמיא, להאיר או להעיר? כתבו כאן בתגובות או ישירות למייל[email protected] - אני קורא על תגובה בעיון.