ראש הממשלה נפתלי בנט עשה השבוע עוד צעד אל עבר גוש "רק לא ביבי", כחלק מחישוביו על עתידו הפוליטי ביום שלאחר פירוק ממשלתו, שיכול להיות קרוב מאוד.
אחרי סדרת הפרסומים ב'חדשות 13' על ההוצאות הרבות בביתו הפרטי ברעננה, שהוסב להיות מעון ראש הממשלה הלא רשמי, לשכתו סוף סוף נעתרה לפניות ופרסמה את הוצאותיו, בכפוף לנשק הלא נגמר: "אבל נתניהו".
ראש הממשלה סיפר שעלויות הניקיון בביתו הם 170,000 שקלים בשנה, יותר מ-14,000 שקלים בחודש (!) – וישר הזכיר שאצל ראש הממשלה הקודם זה עלה למדינה 865,000 שקלים בשנה. בנט אמר שמשפחתו מוציאה 24,700 שקלים בחודש על מזון, ממוצע של 820 שקלים ליום, וחזר להכפיש את ראש האופוזיציה שהוציא 37,000 שקלים בחודש.
השיא היה כשבנט עשה מעשה עליו הזדעק בעבר יותר מפעם אחת, וקשר את משפחת נתניהו בחיי האב הפוליטיקאי: "גילת אישתי היא לא שרה, ילדיי אינם יאיר", הזדעק בנט, בטיעון שמביך את התואר ראש ממשלת ישראל.
שום סיבה פוליטית לא תצדיק תירוץ עלוב שכזה, הבורח מאחריות ומטיל אשמה על אדם אחר, ובעיקר - לא משיב על התהייה מדוע שאדם אמיד כמו נפתלי בנט, יזם הייטק מצליח ששווה כמאה מיליון שקלים, זקוק לתשלומי המסים של כולנו עבור הוצאות שיכול היה לשלם מכיסו הפרטי.
יתרה מזו, השאלה הופכת לקשה הרבה יותר כאשר שבים לאחור, לתיאורים היפים של "ממשלת השינוי", שבאה להתנהל אחרת מהשחיתות לכאורה של נתניהו ואנשיו, ומתנהלת בדיוק אותו הדבר, גם באשר להוצאותיו האישיות של ראש הממשלה.
מבחינה טקטית מעשי בנט שקופים: יושב ראש 'ימינה' פונה אל הבוחרים הימניים שסולדים מנתניהו, שמוערכים בין שלושה לחמישה מנדטים, ובבחירות האחרונות הצביעו בעיקר לתקווה חדשה, בתקווה לוודא שמפלגתו תישאר מעל לאחוז החסימה. השאלה היחידה היא למה בנט לא מעדיף לקנות אותם במעשים? כנראה שלו וליועציו הפתרונים.
"משחקי כסאות", סיכום השבוע הפוליטי ב"כיכר השבת", בהגשת כתבנו רפאל כהן.