מדוע המלך מסתתר מאחורי מחיצות וחומות?
משל יפה שמתאר את מעשיו של מלך אחד, שמביא 'דגל מחנה אפרים' בשם הבעל שם טוב הקדוש.
נקדים קרן אור קטנה - מהסוד העצום שמסתתר במשל:
אומר הקב"ה לכל אחד מישראל: נראה לך – שההסתרה שאתה מרגיש בחייך אינה טובה לך, אבל, אגלה לך – את סוד ההסתרה.
ההסתרה, מסתירה אותי – ממך ומאויבייך! אבל, אתה בן חכם ונבון, ויודע שאני מסתתר מאחורי ההסתרה, וכאתה מרגיש הסתרה – אתה פונה אלי, ואני מסיר ממך את ההסתרה, ומאיר עליך אור גדול ונפלא.
אבל, אויבייך - שלא מכירים בי, כמלכו של עולם - נשארים בתוך ההסתרה, וכשהם נלחמים בך – ההסתרה הזאת מסתירה אותך – מאוייבך!
וזהו סוד - הניצחון והישועה שלך! כך אתה – מנצח את אוייבך! והבן!
משל למלך שעשה מחיצות רבות באחיזת עיניים, זו לפנים מזו.
וגם סיבב בין כותל וכותל נהרות, וגם חיילות רבים מבוהלים.
וגם דובים ואריות ושאר - חיות מבוהלים.
כדי שייראו – שיפחדו לגשת אל המלך.
כי לא כל מי שרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול.
והמלך - הוא נורא! ומלכותו - בכל משלה.
ואור פני המלך מאיר - בכל העולמות, וכבודו - מלא את הארץ.
רק הכתלים והסובבים מסתירים את פני המלך, והוא - באחיזת עיניים.
והכרוזים יוצאים: כל מי שיבוא אל המלך, המלך יתן לו - עושר וכבוד, ויהיה שר אצלו - עומד בהיכלו, ומי הוא שאינו רוצה בזה?
יש אנשים: רק כשבא לחומה ראשונה, ורואה כמה היא ארוכה וגבוהה, ושאר דברים שמבהילים את לבבות בני אדם - נסוג לבבו אחור.
ויש אנשים: ויש שהולך כמה חומות, זו לפנים מזו, ושם יש שרים נכבדים ממונים מאת המלך, מפזרים ממון רב לבא לפנים מן החומות.
ולפעמים: אחרי שרואה שיש לו כל הון יקר, וכבר מצא ידו ואוצרות ממון - נסוג אחור.
אעפ"י שראה, שכבר הלך כמה חומות ונהרות, ואין שום פגע רע, ואין מים ואין חומה...
מכל מקום, כשרואה שכל חומה וחומה גבוהה ורחבה מהראשונה, עוד נבהל שלא יקרב - מי שירצה אל המלך.
אבל, לבן המלך, אשר מעיו המו אל אביו, וגם:
רחמי אב על הבן - לקרב אותו לאור פניו.
אשר באור פני מלך - חיים נצחיים תמיד!
ומ'אור' פני המלך, מי שזוכה לראותו, אזי:
זיו פניו מבהיקים, ומאירים - בכל העולם.
וממנו יגורו כל יושבי תבל, ושוכני ארץ, כמו בפני המלך בעצמו.
ורשות בידו - להמית ולהחיות.
לאסור מלכיהם – בזיקים.
ולפתוח ולהוציא אסורים – חופשי.
בכח - אור פני המלך.
ובוודאי בן המלך - כח האב בבנו בחכמה.
וכשבא - לחומות ולנהרות, וחילות ודובים, וכל המבהילים ומסתירים את פני המלך, תמה עצמו למאוד:
מה זה מלך רחמן כמותך - כרחם אב על בנים:
תסתיר עצמך בהסתרות כאלו?
ואני, אנה אני בא וצועק: "אלי אלי למה עזבתני"?
ובכח לבבו הבוער והנשבר - לבוא אל אביו:
מוסר עצמו ודוחק עצמו בכוחו - לדלג על חומות ונהרות.
ומפזר - כל הונו לחילות הסובבים שמה.
ובראות אביו – געגועיו ומסירות נפשו, ושוועתו עלתה באזני אביו המלך:
והסיר - האחיזות עיניים הללו.
וירא – כי אין שום חומה! ולא שום מסך מבדיל!
רק ארץ מישור, וגנות ופרדסים.
והכלי עונג, ומשרתי המלך עומדים - בלבושי יקר.
וכל מיני מזמרים – עומדים.
והמלך יושב על כיסא – מלכותו.
והארץ - האירה מכבודו.
וירא ויפול על פניו, ויאמר:
אהה אדוני המלך, אבי ומלכי:
מה זאת? ומה זה - אשר הסתרת פניך ממני?
הסתרת פניך הייתי נבהל!
מחיילותיך ומחומותיך, ושאר דברים המבהילים אותי!
וכמעט אשר אבדתי!
ויאמר המלך: קום בני חביבי, ויושט לו את שרביט הזהב אשר בידו.
ויחזקהו, וילבישהו - הודו ואורו ולבושו.
וכתרו - נתן בראשו.
ויאמר לו: לא למענך ועליך עשיתי את כל זאת:
רק למען נסותך, ולדעת את אשר בלבבך יראתך ואהבתך אלי.
ועתה בני אהובי, עבור בכל העולם, והנה:
מהודי נתתי עליך, ואורי - על פניך מאירים.
ולבושי תלביש, וכתר יתן בראשך:
למען דעת כל עמי הארץ, כי - בני אתה!
והסתרות והפחדים, הכל אשר ראית, המה - שלא יקרבו אלי שונאיך.
אשר אינם רוצים בטובתך, והמגדילים עליך, והמלשינים עליך, ואינם רוצים במלכותך, והמה רוצים - לירש את מלכותך!
כי יודעים הם, כל זמן שאתה חי - מלכותם לא יכון בידם!
לכן אם יבואו לפני, וילשינו עליך במעשים הכעורים - אשר הלכת עמהם, ואחרי עצתם בבית המשתה, וכמעט היית - בכל רע!
לולא שמעתי עד כה לעצתם הרעה - להדיחך ממני, והם ישלטו במלכותי.
ועתה בני - אל תירא ואל תיחת!
כי אורך אורי, ומלכותי בכל משלה - לך היא!
ולך ישתחוו כולם - אחרי שובך אלי.
ואחרי ראותי געגועיך אלו...
והם לא יבואו לפני - לראות את אור פני, כי לא יוכלו!
מפני - גודל המחיצות והסבובים והפחדים המבהילים.
וכטוב בעיניך - תעשה בהם.
כל גוי וממלכה - אשר לא יעבדוך, וצרת עד רדתה, והנמשל מובן.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
כהמשך למשל של הבעל שם טוב הקדוש, מגלה 'דגל מחנה אפרים' במתיקות לשונו, מעט מן המעט, מסודות מהמשל - "סוד ה' ליראיו".
וכסימני 'דרך' נבאר קצת את דבריו הנוראים ונפלאים:
# ההסתרה היא - האוצר הכי גדול לאדם הפרט, ולעם ישראל ככלל, היא - ההסתרה! וזה – סוד גדול ונורא!
# הקב"ה מסתיר פניו - וחייב שיהיה לאדם חושך והסתרה.
# החכם – לא נבהל מהחושך והסתרה!
# ההסתרה נועדה - להכיר רחמי וחסדי ה', ולזכור - שנשמתך ונשמתו.
# תצעק בלב נשבר - ותחזור אליו: כי נשמתך מנשמתו – קדושה וטהורה, וכך, תסיר את הלכלוך שגרם החטא, כי הוא מסתיר את אור ה' מפניך.
# הארת פני מלך – עליך: רחמיו ה' עליך, וכל המסכים יוסרו ממך, כי באור פני מלך חיים – הודו והדרו של המלך נמשך עליך.
# המסכים שהסתירו לך, עכשיו - מסתירים אותך מאוייבך! והבן!
מה שהחשיך לך, עתה - מחשיך לאויבייך, והם - לא יכולים לגשת אליך.
ואלו רק מעט מהדברים, ותן לחכם ויחכם עוד...
ונביא את הדברים במתק לשונו:
וזהו "קומי אורי כי בא אורך" – היה הסתלקות של האור והאור – עוד יאיר, וזה כמו:
"כי בא השמש" – אור השמש הסתלק, אבל - השמש עוד תזרח מחדש, וזה:
עליך יזרח כבוד ה' - כי "הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים".
אומנם, יש לאדם הפרטי, ולעם ישראל ככלל – הסתרה.
השמש שלנו - שקעה, אבל - היא עוד תזרח!
וכאן עולה - קושיה עצומה: אם הקב"ה רוצה להזריח לנו את השמש, מדוע הוא עושה זאת בתהליך, שחייב שיהיה לפני האור - חושך והסתרה?
ועונה - דבר נורא ונפלא: כי החושך והמסכים המבדילים:
יפלו על - הבאים ללחום עמך! לקרוא פעמיים...
חייב שיהיה חושך והסתרה, כדי שהוא יסתיר את אור ה' – מהשונאים שלך!
אבל: מי שחכם, ולא נבהל!
הוא יודע, שכל הדברים המסתירים את פני המלך - אין זה אלא הסתרה!
כי "מלוא כל הארץ כבודו" - וצועק בלב נשבר אל אביו - זה הקב"ה!
כי יודע, כי מלך - רחמן הוא! ובחסדו - ברא את כל העולם!
ורוצה שיכירו את אלוהותו, ויודע:
שנשמתו נחצבה - ממש ממנו!
כמו שנאמר: "וייפח באפיו נשמת חיים" כי כשאדם נופח, ממנו - הוא נופח, מתוך - נשמת אפו, ויוצא – שהקב"ה נפח בך את נשמתו.
ואם כן, אתה שואל את עצמך - למה הוא מסתיר את עצמו?
והתוצאה: "משבר את לבבו הרם, ומתודה על חטאיו, וצועק ובוכה", וע"י זה:
נשברו החומות של - שקרים המבדילים בינינו לבין אלוהינו.
ואז, והנה 'אור פני המלך' – עלינו!
ויסר מעלינו - עוון, וילבש אותנו - מחלצות.
"וישם את צניף הטהור על ראשינו" – שהם:
מוחין עילאין של - חיים נצחיים.
ומהודו ואורו - נמשך עלינו.
זהו - אור התורה הקדושה!
כמו שאומרים בתפלת י"ח: "כי באור פניך נתת לנו - תורת חיים".
וכח והיכולת - בידינו לעשות!
ולמלוך - ולהמית ולהחיות!
כמו שאיתא בש"ס: "שצדיקים דומים להקב"ה, מה - הקב"ה מחיה מתים וכו', מה הוא רופא חולים...".
וזהו: "אשרי העם יודעי תרועה" - לשון שבירה ה'.
ועומק הדברים נפלא ונורא ממש! והפירוש:
"באור פניך יהלכון, ובאור פני מלך חיים" – כאשר מבינים שכל המסכים המבדילים, הם רק מאת ה', והם רק אחיזת עיניים, מה קורה אז?
"והמסכים המבדילים, הם - נזרקים על האויבים"!
כמו שנאמר במגילת אסתר:
"ופני המן חפו" - וראיתי כתוב בספר 'מגילת ספר' מדוע פני המן חפו?
בכדי שלא יסתכל - בפני המלך!
לכן כיסו משרתי המלך את - פני המן!
כי "באור פני מלך חיים" – והוא:
בוודאי לא יחפוץ המלך – להחיותו! כי אם במיתתו!
כי תבע המלך את - עלבון המלכה!
כמו שכתוב: "הגם לכבוש את המלכה"?
ומסיים ה'דגל מחנה אפריים':
"ויש בזה - עוד דברים עמוקים, ואם ירצה ה', כשיהיה - רצון מאת ה' – אבאר" (דגל מחנה אפרים, הפט' תבא).
ומסיים כאן את הסבר הנמשל, והשאיר אותו כחידה נסתרת.
ותן לחכם ויחכם עוד...
יהי רצון שנזכה השבוע לבשורות טובות, לכל עם ישראל רפואות וישועות, שפע ברכות ופרנסה, ואור ה' עלינו יזרח, אמן.