אאא פרק ג': אנו עוסקים ב'גניזה החרסונית', עליה התבטא הגר"מ מאזוז ראש ישיבת 'כסא רחמים' בשיעורו השבועי: "פעם באו רשעים ורמאים לאדמו"ר רבי יוסף יצחק מליובאוויטש ע"ה, ואמרו לו יש לנו גניזה מחרסון – 'גניזה חרסונית' ושם יש כל מיני מכתבים מיוחדים שהבעל שם טוב חתום עליהם".
בקובץ ישורון ד' כתב מכתב למערכת הרב שלמה זלמן הבלין ובו גלגל את תהליך העניינים לטענתו.
לדברי הרב הבלין כאשר הגיעו לירושלים התעודות הראשונות שמוצאן מהגניזה החרסונית על ידי הרב שמחה אסף שרכשם באודסה עבור בית הספרים הלאומי בירושלים, שְׁלָחָם ד"ר אברהם א' שרון (שְבַדְרוֹן) למעבדה בוינה, שם התברר שהם כתובות על נייר שעדיין לא היה בייצור באותם השנים.
האדמו"ר הרייצ' הסכים שאין התעודות מקוריות, אלא העתקים בלבד. החוקר התורני הגרד"צ הילמן זצ"ל המפורסם עסק בפרשיה זו, ובספרו 'אגרות בעל התניא ובני דורו', ובנספח מיוחד חקר את הגניזה ולדברי הרב הבלין, הוא הוכיח את זיופם.
לאחר זמן ממשיך הרב הבלין בדבריו, שאל צ"ה הרכבי את האדמו"ר האחרון מליובאוויטש זצוק"ל, לדעתו על ספרו של הגרד"צ הילמן ששלל מכל וכל את ה"גניזה החרסונית". הרבי מחב"ד השיב לו במכתב, שהוא כעין מאמר מסודר בו הוא ניסה לדחות את טענות הגרד"צ הילמן.
הגרד"צ הילמן לא נותר חייב, והוא כתב מכתב לרבי מחב"ד, בו הוא מחזק ומאשש את דבריו הראשונים.
שני המאמרים הודפסו בקונטרס 'הספר', לענייני ביבליוגרפיה שיצא בירושלים תשט"ו.
מששמע הרבי מחב"ד על הדפסתם יחד, הגיב במכתב מי"א ניסן תשט"ז בין היתר בדברים הבאים: "ולא שיערתי שידפיסו מכתבי זה ביחד עם מכתבו... מה שנצטערתי – הוא על העמידה בדף אחד וכו'. ושקלתי למטרפסי בהאי עלמא, על שמתחלה נכנסתי לפולמוס לאחרי ששיערתי מראש שנצחנות תהי' כאן".
• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים
טענתו בין היתר של הרבי מחב"ד הייתה, היכן נמצא איש "חברה'מן גדול ולמדן קטן ובלאפער גדול" כזה שאפשר לייחס לו ידיעה רחבה כל כך בידיעת החסידות והקבלה, שמסוגל היה למעשה זיוף זה. הגרד"צ הילמן טרח וחקר ובלש וגילה שהמזייף היה איש ידוע באודוסה בשם הירשל שפירא.
יצוין שלמרות דעתו זו של הרבי מחב"ד, הורה הרבי להדפיס את מכתבי בעל התניא מתוך הגניזה החרסונית במדור נפרד כולל דף שער נפרד, ולא לשייכם כחלק בלתי נפרד מהמכתבים האותנטיים. (ראה אצל הרב שלום דובער לוין, בספר 'אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הזקן', עמוד תס"ט ואילך).
הרוצה להתעמק בפולמוס 'הגניזה החרסונית', יוכל לעשות זאת בין היתר בקובץ ישורון כ"ב, שם הובאו מספר מאמרים בעניין. בקצרה ניתן לראות באתר המכלול, וחבדפדיה בערך הגניזה החרסונית', שם הובאו טענותיו של הגרד"צ הילמן, והרבי מחב"ד.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]
ב'תצז
[אד"ר תשי"ד]
... לדידי, שראיתי כשלוש מאות מכתבים אלו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר (חלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), הנה אדרבה בלי שום ספק, אשר התוכן אוטנתי הוא (מלבד לאלה שמאמינים אשר ביאור היותר פשוט של מאורע הוא נס יוצא מדרך הטבע לגמרי, הרי יכולים ג"כ להאמין שע"פ נס נמצא איש באדעסא שיכול הי' לזייף ולמצוץ מאצבעו ולכתוב 300 מכתבים כאלו ואח"כ נתעלם ואיננו), וברצות ה' ויהי' זמן פנוי יותר, הנה בדעתי להו"ל עוד פעם את כל המכתבים שנדפסו ב"התמים" בהוספת מכתבים שהרשה כ"ק מו"ח אדמו"ר להדפיסם אז אלא שנפסקה בינתים הדפסת "התמים" ובתור הקדמה להם לבאר טעמי ונימוקי המכריחים את מסקנתי הנ"ל. ואצטט כאן רק שתי נקודות:
א) ידועים לכל אלה שהיו בזמן הופעת מכתבי הגניזה בדרום רוסיא, היינו בסמיכות לאדעסא וחערסאן, האנשים בעלי שם ובפרט אלו שהיתה להם ידיעה בתולדות החסידות ותורתה, וביניהם לא הי' אף אחד שמוכשר הי' וגם יכול הי' לכתוב מכתבים כאלו מצוצים מאצבעו.
ב) להשיג בזמן ההוא, בלבול המדינות הגדול ושעת חירום בקישור בין מדינה לחברתה, קלף כזה שעליו נכתבו המכתבים, הי' כמעט דבר בלתי אפשרי.
רוב קושיות אלו המפקפקים באמיתת המכתבים יסודם בזה שמצאו בהם כמה סתירות בתאריכי המכתבים וכו'. היינו בטעיות התלויות רובם ככולם באות ותיבה אחת, ולפעמים השמטת תיבות וכו'. והנה מי שעסק פעם בהעתקת מכתבים ובפרט כשנעשות בהחפזה (לדאבוני ידוע לי זה ע"י שמגיה אני חלק חשוב של המאמרים וספרים הנדפסים ע"י הוצאתנו) הרי גם במעתיק טוב - לכה"פ 5 אחוז של השורות יש בהם טעיות אחרי העתקה הראשונה ומגיהים פעם שני' ושלישית. וכנ"ל - זהו במעתיק היותר טוב.
לאידך גיסא - מזייף הרוצה לזייף ולמכור אח"כ את המכתבים לאחד מבתי האדמו"רים, היינו לאלו שיש להם ידיעה בקורות ימי החסידות ותורתה הרי בודאי ידייק ויגיה כמה פעמים, כיון שיחשוש שאם ימצאו טעויות כאלו יגלה קלונו ברבים ויפסיד את כל העסק שלו. ולכן מציאות הטעויות הנ"ל (לאחר שננכה מהם הטעיות שנתוספו ע"י הבחור הזעצער של "התמים") הן אדרבה הוכחה שהמכ' לא נכתבו ע"י מזייף שרצה למוכרם אח"כ בכסף מלא למבינים במקצוע זה ובמילא דרושה היתה לו זהירות יתירה ביותר, כ"א אדרבה שנכתבו ע"י מעתיק בשביל אנשים כאלו שאין להם ידיעה אלא בחיצוניות המכתבים בלבד. וזוהי הוכחה נוספת למסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר כנראה שמעה מפי אביו האדמו"ר, אשר: א) בל"ס התוכן הוא אותנתי. ב) ונעתק מכתב ידם של אלו שיד ושם להם וידיעה עמוקה בתורת החסידות וגם הקבלה.
עוד נקודה אחת וגם היא לדעתי מחלטת מסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, והיא - אשר מי שראה מאות מכתבים אלו בבת אחת - שבאופן כזה הביאו אותם למכירה לב"כ ליובאוויטש - לא הי' מקום כלל לדיעה שזהו גוף כתי"ק, כיון שבכולם הכתב וכן הקלף הי' דומה בכל הפרטים. ומזייף שרצה לעשות זיופו באופן כזה יכול הי' לקוות למצוא קונה רק בין כאלו שאין להם חוש של בקורת ושכל בריא פשוט.
נוסף על כהנ"ל - הנה בחלק המכתבים שלא נתפרסמו היו קמיעות, אותיות עם תגין ונקודות שונות - וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה נמצא בהם וכן גם בהמכתבים שנתפרסמו ענינים שלא נודעו ברבים כ"א באו במסורה רבי מפי רבי מאדמו"ר הזקן עד לאדמו"ר אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.
לא באתי בזה אלא בנקודות כלליות, אבל לדעתי גם הן מספיקות לא לבד לדחות את הטענות במאמר הנ"ל ושלפניו, אלא גם להכריח מסקנא הפכית לגמרי והמתקבלת ביותר:
דבר ברור, אשר האדמו"ר מרוזין זצ"ל הי' אסור (לעת עתה עוד לא נמצאו חוקרים "מדעים" המכחישים את זה, אף שנמצא חוקר ידוע ומפורסם בפולין שבא ל"מסקנא מדעית מוחלטת" אשר הבעש"ט - לא הי' ולא נברא), במאסר קשה כהנ"ל היו מחרימים הכתבים ש נמצאו ברשות הנאסר, בודאי היו אצל אדמו"ר מרוזין כתי"ק של בני דורו ודורות הסמוכים לו מלפניו וספרים וחפצים החביבים עליו כי באו אליו בירושה וכיו"ב - אם מעט או הרבה; בודאי כשנמצא האדמו"ר במקום בטוח רצה וחפש אופנים איך לקבל הכתבים וכו' הנ"ל בחזרה. ברור שלא הי' יכול להשיגם בהשתדלות גלוי' אצל הממשלה כיון שברח ממאסרו - ולא נשאר אלא הדרך דאופנים חשאים. אם עלתה ביד המשתדלים בזה לשחד באיזה אופן את הפקידים השייכים לזה - מה היו עושים הפקידים כדי לפשר את הדבר ולמעט, עכ"פ את האפשריות אשר חוקרי הממשלה יגלו החזרת הכתבים לבעליהם? היותר פשוט - להניח במקומם מכתבים אשר עכ"פ בחיצוניותם במראיהם, מספרם וכו' יתאימו לגוכתי"ק שנלקחו. מובן אשר כ"ז לא היו יכולים לעשות במנוחה גמורה באריכות זמן וכו', ובמילא לא הי' מקום להגה"ה מדויקת, וגם לא ראו נחיצות בזה, כיון שהמחליפים וגם המבקרים שחששו מאתם היו מבינים רוסית יותר מאשר חסידות. כן מובן אשר העתקת המכתבים היתה על קלף או נייר של זמן החילוף ולא של זמן הכתיבה, ובפרט שבתקופה ההיא לא ידעו על אפשריות בחינת הקלף לברר מתי נעבד.
מ. שניאורסאהן
ב'תצז
נדפסה בכתב-עת "הספר" (חוב' א, תשי"ד). הוצ' שני' של התמים (ע' 851). אג"ק אדה"ז ע' תעד.
מכתבים אלו: מהגניזה החרסונית, שנדפסו בהתמים, ובאג"ק אדה"ז אגרת צד ואילך.