פרק א': כשהגאון רבי בצלאל הכהן המו"ץ לעדת ישראל בק"ק ווילנה במאה הי"ט, קיבל את ספר 'תולדות חכמי ירושלים' מאת הרב אריה ליב פְרוּמְקִין לידיו, הוא התפעל ביותר, וכתב מכתב ברכה שהודפס בפתיחת הספר במהדורות הבאות.
מכתבו מרתק ומעניין במיוחד, ממנו אנו למדים חומר היסטורי רב, הקשור באופן ישיר לסדרה בה אנו עוסקים על 'למדנותם של יהודי ירושלים בני הישוב הישן לעומת יהודי ליטא'.
במכתבו מצוטט בין היתר מאמר חז"ל: "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, שבן ארץ ישראל מרגיש תמיד שיש לו אלוקים", וכפי שהרמב"ן מבאר שבני ארץ ישראל הם כמו השרים שיושבים בפלטרין של מלך בצמוד אליו, ומוסיף הגר"ב הכהן שיש בזה כוונה יותר עמוקה, שבני ארץ ישראל מכוונים לאמתה של תורה כדוגמת השרים אשר בבית המלכות אשר בקיאים בכוונת המלך בשינוי מהחכמים שמתגוררים רחוק ממנו שיעמלו הרבה להבין את רצונו האמיתי על פי יסודות חוקים וכללים קדומים.
ממשיך הגר"ב הכהן ואומר, שהרי כתבו הראשונים שבני ארץ ישראל חכמים יותר מיהודי בבל. ומוכיח כן מהגמ' שהרי בבבל למדו רק על דרך החריפות וכפי שכותב רש"י (חגיגה דף י' עמוד א' ועוד מקומות) על התלמוד הבבלי שעליו נאמר "בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי" (איכה ג ו) כי התלמוד בבלי עמוק ביותר, לעומת תלמוד ירושלמי שמסיקים הלכה למעשה ללא קושיות ופירוקים.
את מידת הערכה של חז"ל לתלמוד בבלי לעומת תלמוד ירושלמי, מוכיח הגר"ב הכהן מדברי הגמרא (בבא מציעא פה עמוד א) על רבי זירא שכשעלה מבבל לארץ ישראל התענה מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל "כי היכא דלא לטרדיה", כלומר שיהיה פנוי יותר לקלוט את תורת א"י המעולה יותר.
מכתבו של הגר"ב הכהן ממשיך עם אמרות חז"ל מפורסמות אודות מעלתה של תורת ארץ ישראל כדוגמת: "אין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל", ובגמרא במסכת כתובות (דף עה עמוד א) הגמרא אומרת שחכם אחד מארץ ישראל עולה על שני חכמים מבבל וברש"י מסביר שחכמי בבל היו "פקחין וחריפין" ולמרות זאת היו חכמי ארץ ישראל עדיפים מהם, וכן נאמר בגמרא (נדרים כג עמוד ב): "חביבה כת קטנה בארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ".
העולה מכל זאת, שחכמי ארץ ישראל היו עדיפים על חכמי בבל והייתה בידיהם הלכה ברורה יותר, וחכמי בבל, מתוך חסרון ההלכה הברורה, היו יושבים בחושך: "בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי" (איכה ג ו), ולכן היו צריכים לפלפל יותר עד שהגיעו לאמיתה של תורה.
לאור אמרות חז"ל על גודל מעלת תורתם של יושבי ארץ ישראל, היאך נבין את ביקורתו של הגאון ר' אליעזר גוֹרְדוֹן זצ"ל ר"י טעלז על חכמי ירושלים שכתב[1] בשעה שסירב להתמנות לרב העיר ירושלים:
"דרך הלימוד בירושלים ובכל ארצנו הקדושה, עדיין לא באה למדרגת דרך הלימוד שבאה במדינתנו... וכל הגדולים אנשי השם שבירושלים ובארץ ישראל הם מהבאים ממדינתנו"?
אלא מבאר הגר"ב הכהן מווילנה שמאמר חז"ל: "אווירה דארץ ישראל מחכים" מסביר ואומר לנו שבני ארץ ישראל אינם זקוקים לפלפולים וקושיות רבות, אלא מדייקים הלכה למעשה יותר מהר מאחיהם באירופה!
עוד מסביר הגר"ב הכהן ואומר שלכל 'גדול' יש דרך מיוחדת בלימוד: "אם בדרך החריפות או הבקיאות, כגון 'מהר"ם שיף', ה'ש"ך', ה'מגן אברהם', הגר"א, ה'קצות' וה'נתיבות', "כולם ישרים משמחי לב מוציאי דעת ומאירי עיניים בפלפולים וסברות שונות". ויתכנו חכמים שונים בעלי סגנונות וגישות אחרות לעיון והלימוד.
את מכתבו מסיים הגר"ב הכהן בפרגון הגון לחכמי ירושלים. לאחר שעבר בדקדוק על רבני ירושלים שהוזכרו בספר 'תולדות חכמי ירושלים', הבחין שאין בספריהם קושיות ופירוקים, אלא הצליחו לכוון את ההלכה לפי שיטתם של ראשונים בבבלי וירושלמי כדוגמת בני ארץ ישראל הראשונים ללא פלפול וקושיות.
לכך, נראה להסביר שהג"ר אליעזר גוֹרְדוֹן בתור מייסד "שיטת ההבנה" שלא נפוצה ללומדי ירושלים, לא חפץ להתמנות לרבה של ירושלים, מכך ששיטת לימודו לא התפשטה עד ירושלים ולכן כתב את שכתב, כיון שהוא לא הבין היאך למדני ירושלים אין להם יד ורגל בשיטת הפלפולים. מכתבו המרתק של המו"ץ דווילנה הגר"ב הכהן מסביר לנו שבני ירושלים אינם זקוקים לפלפולים כדי לכוון הלכה למעשה, וזה המעלה של יושבי ארץ ישראל.
במאמרים הבאים נוסיף להרחיב בהבדלי הגישות ביחס לשיטות הלימוד.
- ישר כח לידידי החוקר התורני הרה"ח ר' יחיאל גולדהבר ששלח לי את מכתבו המפעים של הגר"ב הכהן
[1] המכתב המלא הובא בספר 'תשובות רבי אליעזר', וכן בספר 'רבי איצלה' מאת הרב מרדכי בלזר. ירושלים תשע"ד
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com