בימים אלו השיח הציבורי רועש סביב העלאת מחיר הלחם שבפיקוח... רמי לוי הודיע כי יספוג בעצמו את עליית המחירים ולא יעלה את המחיר לצרכן מתוך התחשבות בהוצאות המרובות למשפחות בתקופה זו של החופש הגדול ולקראת חגי תשרי וכלשון ההודעה "על מנת לאפשר לאלו שיש להם קושי להמשיך לצרוך ולתת למשפחתם אוכל בסיסי. על החתום רמי".
את רמי לוי ואת רעייתו עדינה אני מכיר כשלושים וחמש שנה, מאז היותי בן עשר. לסבי היקר משה כהן ז"ל הייתה חנות דגים ברחוב השקמה, בשוק מחנה יהודה, לימים ממולו פתח רמי לוי חנות בגודל כ-40 מטר שסיפקה מוצרי צריכה ליחידים במחיר סיטונאי. ואגב משם המותג רמי לוי - שיווק השקמה.
בתחילת דרכו התנהל כמעט ללא רווחים, ולפעמים אפילו בהפסד. איך אני יודע? באותה תקופה הייתי מגיע פעמיים בשנה לעזור לסבא בחנות הדגים , בערב ראש השנה וכמה ימים לפני פסח, באחד מימי ערב פסח הייתי ער לשיחה של סבי עם רמי סביב השאלה כיצד הוא מוכר קילו סוכר בשמונים אג' כשהוא קונה אותם בשקל? אני מוכרח להודות כי את התשובה לא הבנתי בזמנו... נחזור לזה.
*
מסופר על אבא שאיבד את בנו בחוף הים, הוא מסתכל אנה ואנה, ולפתע שם לב להתקהלות הוא מתקרב, והנה הוא רואה את צוות ההצלה מנשים את בנו הקטן, שבדיוק פולט את מי הים שבלע, ומתחיל לנשום. “היה קשה אבל ברוך ה' הצלנו את הילד שלך!”, צוהל המציל.
“רגע, אבל איפה הכובע שלו?” צועק האבא, “היה לו כובע אדום!”…
אנחנו מזדעקים ובצדק כלפי מוחו המעוות של האב, לא יקשה עלינו להבין מה הפריע כל כך למשה רבנו בבקשתם של בני גד ובני ראובן. אותה נקרא בפרשת השבוע - פרשת מטות.
בקצרה, השטחים הפוריים של עבר הירדן המזרחי שזה עתה נכבש, מוצאים חן בעיני בני גד ובני ראובן. בבעלותם עדרים גדולים של צאן, והאזור טוב בעיניהם למרעה. כיוון שכך, פונים הם בבקשה למשה לקבל את חבל הארץ הזו לאחוזה.
אלא שמשה רבנו אינו מניח להם לסיים את בקשתם, ותוקף אותם בחריפות רבה: “וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים...".
על מה ולמה נזעק משה רבנו?
משה שומע את נוסח בקשתם, ומזהה מיד שיבוש חמור בסדרי העדיפויות. כשהם מציגים את בקשתם הם אומרים: “ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. “. קודם כל הם מזכירים את דאגתם לצאנם, ורק אחר כך לטפם. וכפי שכתב רש”י: “חסים היו על ממונם יתר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפן. אמר להם משה: לא כן, עשו העיקר – עיקר, והטפל – טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם”.
*
אם מזכירים את הצאן (רכוש - כסף) לפני הילדים (משפחה - אנשים). נמצאים בבעיה חמורה של התעסקות יתרה בעניינים גשמיים, ועל כך חרה למשה.. אמור לי מה עיקר וטפל אצלך ואומר לך מי אתה.
יסוד זה מלמד אותנו לחיים, התורה קובעת את הפרופורציות הנכונות. ישנו עיקר וישנו טפל. הכסף, הרכוש, עם כל המשמעות שלו בחיים, הוא אמצעי בלבד. הוא כלי שניתן בידינו כדי להתנהל אתו בעולם, כדי לעשות בו את הטוב והישר, אך בשום אופן הוא איננו העיקר!
*
לאחר הלקח מפרשת השבוע על העיקר והטפל, נחזור לרמי לוי, הקפאת מחירי הלחם זה מהלך יפה, ואגב, אחריו המשיכו כמעט כל הרשתות.
אבל עם כל הכבוד לסיפור הלחם, אני נתפס דווקא לסיפורים הקטנים של היום יום. ומעשה שהיה כך היה: רמי קיבל פנייה מפתיעה שבוע שעבר להיפגש עם לא אחר מאשר מעריץ שלו – ילד בן אחת עשרה! הילד נקרא בשם עוז מורדוב, ילד עם צרכים מיוחדים, הוא מעריך את רמי לוי, עוקב אחר הסיקורים עליו בתקשורת, מתעניין בהתנהלות הרשת הגדולה שלו, וכמובן עורך קניות ברשת רמי לוי.
אמו החליטה להפתיע אותו ולהפגיש בינו לבין רמי. האמא פנתה למר רועי זיו, והוא אכן ארגן פגישה בין השניים.
רמי הסכים בשמחה, ומעבר למפגש האישי ערך לו סיור פרטי במטה ההנהלה ובמחסנים, והרשה לו לקחת במתנה מה שהוא רוצה! אמו של הילד סיפרה כי למרות שעברו כמה ימים מהמפגש, עוז עדיין בשיא ההתרגשות.
השבוע, באווירת הימים ימי בין המצרים - שלושת השבועות, בחרתי שוב, לשתף במעשה טוב של יהודי, בשילוב עם המסר מפרשת השבוע, לתת לעיקר ולטפל את מקומם הטבעי, ולא להחליף ביניהם...