תיעוד מצולם

אמצע הלילה, בכפר פלסטיני - ציונו של יהושע בן נון | סיקור מרתק

תיעוד מצולם מתוך ההכנות והכניסה לכיפל חארת בו קבורים יהושע בן נון וכלב בן יפונה • מי מקבל את ההחלטות ואיך הצבא נערך? • מי הם המתפללים ומי מגיע לעורר מהומות? • וגם, שיחה עם המנקה היהודי שמספר על הסוד והסגולה )צבא וביטחון*

משה מנס | כיכר השבת |
(צילום: דובר צה"ל)

"ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכל נוכל לה".

אל קברו של יהושע בן נון הנמצא בכפר כיפל חארס, לא ניתן להיכנס בימי שגרה, אך יש מספר פעמים בשנה שהצבא פותח את המקום לביקור לילי כאשר בפעם האחרונה שזה קרה, נכנסתי פנימה יחד עם שלומי מלוביצקי.

"אבבבבבבבא" (צילום: משה מנס)

עד לרגע זה אני לא סגור אם הכפר נקרא כיפל חארת' או כיפל חארס, מה שכן, פרוש תרגום השם מערבית משמעותו "הכפר של השומר" כאשר על פי המסורת קבורים בכפר של יהושע בן נון וכלב בן יפונה, במקום גם ציון לקברו של נון, אביו של יהושע.

>> למגזין 'כיכר' המלא - כנסו כנסו <<

הכפר הפלסטיני, הממוקם סמוך לאריאל, בדרך כלל שקט אך היו בו ובסביבתו אירועים אלימים. ב-2021 היו שישה מתושבי הכפר מעורבים בפיגוע הירי בצפון השומרון, בו נרצח יהודה דימנטמן. וב-2013, אדל ביטון הי"ד נפצעה אנושות יחד עם אמה ושתי אחיותיה אשר נפצעו באורח בינוני במהלך תאונת דרכים שנוצרה בעקבות יידוי אבנים של פלסטינים בסמוך לכפר.

החמל בהכנות לכניסה (צילום: דו"צ)

השעה 21:00 בערב, אנחנו מגיעים למתחם ההיערכות. באוהל גדול ישובים נציגי כל הכוחות ויש הרבה כוחות. "נבקש שלא תצלמו", ביקש דו"צ, "אלו חיילים שפרצופם אסור בתיעוד". בחפ"ק, דיונים על מקרים ותגובות, משוחחים על תרחישי חירום ועל נהלים שונים. "לא סתם לוקחים את זה ברצינות, אנו מכירים מקרים של בלגן וגם כאן ספציפית בעבר יש מקרה של נער שנפצע מאבנים, המדובר בנער שעם ישראל עדיין מתפללים עליו ומחכים למציאתו, מוישי קליינרמן שנפצע כאן בעבר מזריקת אבן".

אנו תופסים לשיחה את קצינת המבצעים של כל המבצע הזה, סגן מיתר ואגס. מה תפקידך בערב הזה?, אנו מתעניינים. "אני מתכללת ומתאמת בין כל הכוחות. מי שמפקד על כל האופרציה הוא המח"ט, אבל אני מורידה את הפקודות למטה, מוודאת שכל הכוחות הגיעו ובמקום ואני כל הזמן בחפ"ק בהאזנה, אם קורה משהו אני ידאג שהכל ידפוק".

איזה כוחות יש כאן, מי נכנס?

"יש גדוד מילואים, כוחות הנדסה, יהלום, גדוד מג"ב, חיילים מהחטיבה המרחבית אפרים, כוח קומנדו ויחידות מיוחדות".

מי מקבל את ההחלטה על כניסה וכל כמה זמן?

"ההתיישבות פונה ומבקשת, בדרך כלל זה עם הקשר לפרשה או למועדי השנה. זה יוצא בערך כל חודשיים. מי שמקבלים את ההחלטה אלו הפיקוד שלוקחים בחשבון את כל השיקולים".

בשיחה עם סגן מיתר ואגס (צילום: דו"צ)

השעה עשר בדיוק והציבור מתחיל לנוע פנימה, אלפי איש מתחילים בהליכה פנימה ואנו איתם. כאשר כמות הכוחות היא מרשימה עד לא נתפסת, חייל מתחת כמעט כל בית ובכל צומת, על הגגות ובחצרות, מאות חיילים. הכפר שקט, לתושבי המקום מסתגרים בבתים, נאסר עליהם לצאת מהבית. "אנחנו מעדכנים אותם מראש ומכינים אותם לכניסה תוך כדי שאנו מנסים להתחשב בהם ככל הניתן", מסבירים לנו.

הליכה של רבע שעה מובילה אותנו אל ציונו של כלב בן יפונה, כניסה לתוך חצר ולתוך מבנה, בפנים חם, אדים מצטברים על זגוגיות המשקפים. תפילות, שירה וצעקות. המולה שמזכירה קצת את ההילולה במירון בימים שהייתה הילולה. הציבור ברובו דתי לאומי, נוער הגבעות וגם בחורי ישיבות, בעיקר חוצניקים כאלו שבאו בשביל הריגוש. כמובן שיש גם קצת ליטאים או חסידים קלאסיים אבל מההתרשמות שלי עיקר ההתרגשות היא מהכניסה הבלתי שגרתית, סוג של ריגוש.

"יש לנו זכות גדולה להגיע", מספר לי אבי, בחור מישיבת בריסק, "פעם ראשונה שלי כאן ואי אפשר שלא להרגיש את הקדושה במקום". לעומתו, ישי, נער עם גוזמבות מרשימות מספר על הקביעות שלו להגיע. לדבריו, "אני בא קבוע, בכל פעם שיש כניסה. וגם שאין", הוא אומר ספק בצחוק ספק ברצינות.

אחד המתפללים בדברים מרגשים על הזכות (קרדיט צילום: ארהל'ה זנד)

אנחנו ממשיכים לטפס, עולים בסמטאות מעלה ההר אל קברו של יהושוע בן נון. ברחבה העליונה קהל רב, ריקודים מאולתרים, צעקות של "אבאאאאא" ו"טאטטטטא" וכמובן מתפללים שנכנסים פנימה - כמעט בזחילה - אל תוך המבנה, הציון המט לנפול ועסוקים בתפילה, בדמעה ובתחנונים.

"יהושוע בן נון, נשיא שבט אפרים הוא זה שנלחם נגד כל המרגלים, הוא הנהיג את בני ישראל למרות כל השוני והאתגר", הסביר לי יהודי צדיק, שביקש שלא נצלם. "הוא העביר את בני ישראל לתוך הארץ הקודש והוא זה כתב את סוף של ספר דברים ואת ספר יהושע ולכן להתפלל כאן זו ודאי זכות וסגולה גדולה".

יחד עם כל ההתעלות הגדולה, יש גם קצת בלגן. אבל הוא לא מגיע מהצד הערבי הוא מגיע דווקא מנערי שולים שמצליחים לעבור את החיילים ונכנסים פנימה ע"מ לטפס ולהוריד דגלים של חמאס והג'יהאד האסלאמי. "אתה יודע מה זה אומר הדגלים האלו?!", מסביר לי אחד הנערים, "זה דגלים שמסמלים שנאת ישראל ורציחת יהודים, זה מצווה להוריד את זה וזה בושה שהחיילים שומרים על הדגלים האלו".

דגלים פלסטינים בתוך הכפר (צילום: משה מנס)

יש גם כאלו שמתנכלים לערבי מהמכולת היחידה שפתוחה באישור. "התפקיד שלנו הוא לשמור על הסדר", מסביר לנו אחד המפקדים. "בעיקר כמובן לאפשר והגן על חיי המתפללים, אבל גם לוודא שלא יזיקו לתושבים כאן וכפי שאתה רואה, לא באנו בשביל לריב עם הנערים שמחפשים להזיק, אבל אנחנו וודאי מודעים לכך שזה מיעוט קטן ומרעיש שלא ממש מודע לנזק שהוא עושה".

לדבריו, "הכניסה נעשית בתאום ובהודעה מראש, אנחנו מודיעים להם שבלילה הזה והזה אנו נכנסים ושאסור להם לצאת מהבתים, וכפי שאתה רואה בדרך כלל זה מסתיים בשקט. וגם אם קורה משהו, כפי שקרה הלילה, המתפללים אפילו לא ידעו שקרה משהו".

מה קרה?

"בתחילת הערב נזרק בקבוק תבערה באחת הסמטאות, אז בדיוק בשביל סיטואציות כאלו הייתה כל ההערכות. לייצור מעגלי אבטחה. זה דורש הערכות והכנה מוקדמת אך בסופו של דבר קהל אלפים נכנס ועוד כמה שעות נוכל להגיד שעבר בהצלחה".

בקבוק תבערה שנזרק באחת הסמטאות (צילום: ארהל'ה זנד)

ומה עושים עם אותם נערי שוליים?

"אתגר, כי אנחנו לא שיטור, אבל יש כאן גם כוח משטרה שיודע לתת מענה למקרים האלו ולשמחתי רוב מוחלט של הציבור מבין שאם נשאיר מסודר ומאורגן, כך יהיה יותר קל לאפשר כניסות נוספות".

גם מג"ד הגזרה, סא"ל אורן לב מסביר: "אלו שמגיעים לעשות בלגן מצריך קצת התעסקות אבל רוב המערך בנוי על אבטחה והגנה, יש חיכוך קטן עם מעט נערים וילדים שמנסים למתוח גבולות בהיבט של הפרעה לסדר הציבורי. בסך הכל זה כפר פלסטיני שמארח כניסה של אלפים, זה לא שיש להם ברירה אבל הם משתפים פעולה ומתפקידנו לדאוג על שגרה וצביון ככל הניתן. הכניסה מצריכה היערכות ואנחנו עובדים ונעשה הכל כדי לאפשר לכולם להגיע, להתפלל ולחזור הביתה בביטחון. זה זכות גדולה בשבילי ליטול חלק. זו הזדמנות מבחינתנו, בסדיר ובמילואים, מערך המילואים הוא מערך קריטי לביטחון המדינה".

נער מוריד דגל פלסטיני (צילום: ארהל'ה זנד)

מהיכן אתה?

"מתל אביב".

אז זה אנשים שביום יום אתה פחות פוגש...

"מדינת ישראל היא כזו, מלאת גוונים ודתות ואנשים שונים וזו מבחינתי המשימה, זו הריבונות שלנו וזה התפקיד שלנו וכפי שאמרתי, זו זכות".

רוקדים ליד הציון

השעה 01:00 בלילה, אני עושה סיבוב אחרון, תפילה על הציון והציבור מתחיל להתקפל. אני מבחין במספר אנשים שמקפלים את השולחנות, את השלטים המאולתרים על עזרת הנשים ואת עמדת האוכל והשתייה. התברר לי שחלקם עובדים במשרד לשרותי דת, מנהלת קבר יוסף הנותן יד בהתארגנות, אך דווקא אחד האנשים, שהיה נראה יהודי בעל צורה, מטאטא את הרצפה כשחיוך על פניו סיפר לי שהוא עושה את זה בהתנדבות מלאה לכבוד הצדיק.

למה אתה מנקה?

"למה? איזו מין שאלה, זו ארץ ישראל שלנו, זה שמתגוררים כאן בני דודינו, זה בסדר, אנחנו בגלות ושועלים הולכים בה, אבל צריך גם לדעת שאלה הם רק שליחים של בורא עולם. ברצונו באו וברצונו ילכו. ואנחנו את ההשתדלות שלנו צריכים לעשות בגלות, בצניעות וענווה. לנקות אחרינו אולי בזכות זה נזכה.

הציבור בהמוניו (צילום: דו"צ)

"אני יכול לספר לך סוד, היה לי בית נקי ומצוחצח, מלא שנים לא היו לי ילדים. משמים חשבתי על הרעיון הזה לנקות אחרי יהודים ובזכות זה שיהיה לי בית מבולגן מילדים, וברוך השם זה עבד. אז זאת הסגולה שלי, לא שמעתם על זה כי עדיין לא פתחתי קמפיינים ועמותות, הכל בהתנדבות, קח את הסוד הזה חינם וכתוב אותו באתר שלך.

"אהה ועוד משהו, תגיד איתי את התפילה של יהושוע. 'עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליצר בראשית'...".

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר