השמות, הסוגים והממציא; איך מכינים חומרי נפץ?

חומר נפץ ביתי (צילום: שאטרסטוק)

חומר נפץ, בגדול, הינו חומר העובר תהליך מחפץ מוצק לנוזל שהופך לגז ואז - לאחר הצתה - הוא מתפוצץ.

מטען חבלה ממעבדה ביתית (צילום: דוברות מחז דרום, משטרת ישראל)

מטען רסס: זהו מטען שבנוסף לחומרי הנפץ שבו מכניסים אליו מתכות, מסמרים, ברגים, כדורים, שמטרתם לפגוע בנוסף לנזק של המטען.

מטען צינור: מדובר במטען שסגור היטב בשתי צדדיו וברגע שהוא מתחמם מספיק הוא יוצר פיצוץ עז שעשוי להעיף דברים לגובה.

מלכודת פתאים: זהו מטען סמוי שכאשר מושכים חוט שלו (או פותחים דלת שמושכת את החוט או את הדק המטען) הוא מתפוצץ. נוהגים להשתמש בו בלחימה בשטח בנוי.

חוברת הדרכה של החמאס איך ליצור חומר נפץ ביתי - נמצא על ידי צה"ל במהלך מבצע צבאי בעזה בשנת (צילום: דובר צה"ל)

לבנת חבלה: משתמשים בו בעיקר בצבא לפתיחת דלתות וכדומה. מדובר בחומר נפץ בגודל לבנה והיא ממוקדת מטרה.

לבנת חבלה הפכה לנפוצה בארץ בעשרים שנה אחרונות בעיקר בקרב כנופיות הפשע. במקום להזמין רוצח שכיר שעולה למעלה ממאה חמישים אלף שקל בכדי להביא לחיסולו של יריב טריטוריה – לבנת חבלה יכולה להגיע גג למחיר של חמש עד עשר אלף שקל. שיטה קלה ופשוטה יותר לגרימת נזק.

מעניין לדעת: חומר נפץ מסייע לכריות אוויר להתנפח במהירות האפשרית ולהגן על נוסעי הרכב. החומר הזה עשוי לרוב מחנקן ולעתים גם פחמן דו חמצני בצורה מבוקרת שמנפחת את הכריות.

ישנם עשרות סוגים, כאמור, של חומרי נפץ. כאלה שמעורבבים עם חומרים כימיים וכאלה פשוטים. לכל חומר נפץ דרך עשייה שונה. יהיו כאלה מורכבים ומסובכים לייצור – עם רמת סכנה גבוה למייצר, ויהיו כאלה שקלים להכנה.

חומרי הנפץ אותם מכינים טרוריסטים מתועבים למען פיגועים חלילה, הינם חומרי נפץ פשוטים שנעשים לרוב במעבדה ביתית. בשנים האחרונות פעל צה"ל לסיכול כל מעבדה ביתית שכזו ובכך נמנעו – בחסדי ה' – עשרות פיגועי מטעני נפץ, זאת לצד עבודה מודיעינית של השב"כ שאיתר מראש מחבלים פוטנציאליים ומנע מהם לצאת ולפגע.

הליך עשיית חומרי נפץ בצורה שכזו מועדת לסכנה, פשוט וברור שאין להתעסק עם חומרי נפץ בבית. הם עלולים להתפוצץ במהירות ועשויים לגרום לנזקים בלתי הפיכים.