צבי פלאי, ששכל את שני אחיו הקטנים בפיגוע הרצחני בכניסה לשכונת רמות בירושלים בערב שבת, משחזר היום (ראשון) במהלך 'השבעה' בשיחה מטלטלת - את רגעי האימה ביום שישי.
צבי, שישב ברכב בזמן שאביו חיכה עם שני ילדיו הקטנים לאוטובוס שייקח אותם לשמחה משפחתית בבני ברק, ניצל בנס מהתופת, אולם ראה במו עיניו את הפגיעה הקטלנית.
"הגעתי איתם לתחנה וראיתי שהיא ריקה. אמרתי להם שבטח האוטובוס נסע", פותח צבי את תיאורו. "אבא אמר לי, מה הבעיה? בוא ננסה... הוא החנה את הרכב ליד התחנה ויצא איתם לתחנה. אני משום מה נשארתי ברכב. הייתי אמור לנסוע איתם אבל בכל זאת נשארתי ברכב".
"פתאום מגיע אוטובוס" מתאר צבי. "ראיתי שזה קו 320 אז נשארתי באוטו. אנחנו היינו צריכים לעלות לקו 422 לבני ברק. ראיתי שלושה בחורים שעולים עליו, העלו את המזוודות. הכל היה רגוע. אחרי שניה אני שומע פיצוץ. לא ראיתי אותו (את המחבל. א"כ) נכנס. הסתכלתי בחלון וראיתי את הרכב מתנענע חזק".
"הייתי בטוח שזה מטען ברגע הראשון" ממשיך צבי לתאר את רגעי האימה וההלם הראשוניים. "באותו רגע יצאתי מהרכב. אני רואה שכולם שוכבים. הייתי בטוח שכולם מתו. זה היה מזעזע. כולם שכבו. הוא העיף אותם למרחקים... זה לא היה.. זה היה מפחיד".
צבי נשבר: "הוא העיף אותם לשטח מלא עפר. אני בא לרוץ לשם, לכיוונים, שני אנשים תפסו אותי ואמרו לי שהמחבל עדיין חי. אתה לא יכול לרוץ לשם. הוא עדיין לא חוסל. אני מנסה לזהות, מי נמצא, מי לא... בינתיים מוישי קם אליי. שאלתי אותו מה קרה, מה היה כאן. לא הבנתי מה קרה".
"אושי ענה לי שהוא לא יודע. אמר לי שנפל ויש לו סחרחורת", מספר צבי, "היה לו פצע באוזן, מלא דם. לקחתי אותו למטה. חיפשתי מישהו שיטפל בו. לדרמן, שנפטר גם היה שם. הוא עמד לידו בתחנה. הם עמדו אחד ליד השני מאחורי עמוד חשמל. שם הרכב העיף אותם".
"ראיתי שני בחורים שוכבים" ממשיך צבי את תיאורו הבלתי ייאמן. "הם היו מוכרים לי. הם לומדים בישיבת פינקל ברמות. כנראה ראיתי אותם מתישהו. חיפשתי את אבא שלי, הוא היה בדיוק באמצע. יעקב היה בתחילת התחנה. הרכב פגע בו ראשון. מיד ראיתי ש'העסק גמור'. לא היה מה לעשות".
צבי משתנק: "כל הזמן הזה, אולי שתי דקות, עומדים אזרחים עם נשק. אני לא ידעתי מה לעשות. להתקשר לבית או למישהו אחר. לא יכולתי להתקרב. בינתיים הגיעו פרמדיקים אבל גם הם לא יכלו לגשת לפצועים ולטפל כי פחדו מהמחבל".
צבי ממשיך לתאר בקושי: "כולם עמדו נבוכים עד שהגיע מישהו וזרק על המחבל אבן. הוא ניסה לצאת כנראה. ראיתי דברים נוראיים. זה היה שתי דקות אבל לי זה היה נראה נצח. רצתי לאבא שלי. הוא שכב במצב מזעזע. הוא דימם מהראש. כונן איחוד הצלה שטיפל בו סיפר לי אחר כך מה היה. הוא סיפר לי שהיה לו דימום ברגל ודימום בראש. הוא ישר ראה שיש לאבא שלי מלא שברים אז הוא קיבע אותו. הוא סיפר לי שהוא הזיז אותי לצד".
"אחרי ששמעתי את היריות ניגשתי שוב לאבא שלי" ממשיך צבי לשחזר את האירוע הקשה, "שאלתי את הכוננים שטיפלו בו מה המצב שלו. והם לא ענו לי. הם אמרו שהם קודם צריכים לטפל בפצועים. אחר כך יסבירו לי. הפצועים שכבו במרחקים גדולים אחד מהשני".
בתוך כך מגיעה הידיעה כי מוקדם יותר היום (ראשון), חלה הדרדרות משמעותית במצבו של האבא. הוא סובל, מלבד השברים הרבים בגפיים, מדימומים פנימיים אשר לא נעצרים לעת עתה והוא נמצא בסכנת חיים מיידית. שמו לתפילה אברהם נח בן יהודית.