בעת ששלט דוד המלך על ישראל, היה מצווה לחייליו להפקיד גט בבית הדין בטרם יצאו למלחמה. הסיבה הייתה, שבעת ההיא היה חשש כי הגברים היוצאים למלחמה לא יחזרו. ואף היה חשש אמתי כי לא ייוודע מקום קבורתם. הרעיון היה למצוא פתרון הלכתי לבעיה אשר הייתה נפוצה בזמן ההוא. הגט אשר הפקידו חיילי דוד מלך ישראל, נקרא גט שעה לפני מיתה. גט זה ניתן רק כאשר יש סכנה שהבעל ימות או יעלם.
כיום, כאשר היעלמותו של אדם הינה קיצונית ונדירה אזי אין הוראה כזו וכמובן שזה לא דבר שבשגרה המוסכם על ידי הרבנות. צריך מצבי קיצון כדוגמת מקרה אלי כהן כדי שיינתן אישור לתת כזה גט.
הסיבה שהרבנות לא עושה זאת כדבר שבשגרה, גם לא לחיילים ואנשי מילואים היוצאים לקרב טמונה בעובדה כי היעלמותו של אדם בעידן המודרני- נדירה ביותר.
הבעייתיות בנתינת גט שעה לפני מיתה היא התנאי המתלה הנמצא בגט. לדוגמא, אדם הפקיד גט והתנה אותו בכך באי חזרתו לאחר 30 יום. פירוש הדבר שאם הבעל לא חוזר בתוך 30 יום סביר להניח שקרה לו משהו ומשכך האישה מגורשת. ואולם יכול להתקיים מצב בו קרה מה שקרה ופשוט לא הסתייע בידי הבעל לחזור בתוך 30 יום ולא מהטעם שהוא נשבה או נהרג. אותו אדם לא מעוניין להתגרש הוא פשוט מתעכב. ומבחינתו אין גמירות דעת ורצון להתגרש. במקרה כזה הגט לא תופס על פי ההלכה כאשר מנגד יש אישה אשר מבחינתה כבר חלפו 30 יום והיא איננה יודעת מה עלה בגורלו של בעלה. נכנסנו כאן לבעיה הלכתית קשה מאוד.
כיום, יותר ויותר אנשים חותמים על הסכמי קדם נישואין, אשר כוללים בין היתר התייחסות לנושא סיום הנישואין. בהסכמים רבים יש התחייבות הדדית לפיה, ככול וצד ירצה לסיים את נישואיו הרי שהצד השני מתחייב לאפשר זאת. ככול וצד ימנע ו/או לא ישתף פעולה עם הגירושין הרי שצד זה מתחייב לשפות כספית את הצד שמבקש להתגרש.
הסכם זה נראה תמים לכאורה, אך אליה וקוץ בה. כאשר הסכם זה נחתם הדדית, בו גם האישה מתחייבת לשפות את הבעל באם לא תשתף פעולה עם רצונו של הבעל להתגרש, אזי הוקענו מתוכן את הרעיון "שלא תקל בעניו לגרשה".
בעבר היה מותר לגרש אישה בעל כורחה עד שבשנת 1000 לספירה או בסמוך לכך, התקין רבנו גרשום מאור הגולה תקנה לפיה יש לקבל את ההסכמה של האישה בטרם מגרשים אותה. כבודה של האישה היהודייה נשמר לאורך כל הדורות ואף כחלק מטקס הקידושין ניתנת הכתובה המהווה מסמך משפטי שנלווה לקידושין שתיקנו חז"ל ובו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן.
לכן, על פי ההלכה היהודית ניתן לעשות הסכם קדם נישואין אך אי אפשר להחיל את השיפוי הדדית. אלא רק על הגבר. שאם לא כן, לא רק שגבר יכול לגרש בקלות את האישה אלא ניתן לו גם "פרס" ולגיטימציה לגירושין.
פתרון נוסף ומרחיק לכת, אשר משתמשים בו רק לאחר שכלו כל הקיצין - הפקעת קידושין- לחכמים נתנה הסמכות והרשות להפקיע, להוציא מתוכן קידושים אשר הם סבורים שלא היו צריכים להיעשות מלכתחילה. המקור הראשוני לדין הפקעת קידושין הוא בסיפור המובא בתלמוד במסכת יבמות שהתרחש בעיר נרש שבבבל אדם קידש אישה בעודה ילדה קטנה, באופן כזה שהקידושין תקפים רק מדרבנן ולא מדאורייתא. כשגדלה הילדה, ערך הבעל טקס נישואין מחודש כדי לאשרר את נישואיהם, אך בלי פעולת קידושין פורמלית. תוך כדי הטקס בעודה יושבת באפריון, בא אדם אחר בחטף וקידש אותה לעצמו לאישה. האמוראים רב ברונא ורב חננאל פסקו שהקידושין של האחרון אינם תקפים, והאישה ממשיכה להיות נשואה לבעלה הראשון. אמוראים מאוחרים יותר שדנו במקרה הזה התקשו להבין את פסקם של רב ברונא ורב חננאל, שעל פניו היה מצופה שהיא תחשב מקודשת לשני. לפיכך הסביר רב אשי שבאופן עקרוני אכן קידושי השני תקפים, אך חכמים הפקיעו את קידושיו מכיוון שהוא התנהג בצורה לא הוגנת בכך שחטף אותה מהראשון: "הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו בו שלא כהוגן.
בעקבות חידושו של רב אשי, חידש בנו, מר בר רב אשי דין נוסף: אדם שכפה באלימות על אישה להסכים להתקדש לו - הקידושין אינם תקפים בגלל אותו עיקרון: "הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה".
בעבר כמעט כל הרבנים התנגדו לרעיון של הפקעת קידושין, כיום יותר ויותר רבנים, המעורים במצב הקשה, נוטים לטעון שיש לשקול פתרון זה כ"נשק יום הדין", לאחר שכלו כל הקיצין. הרעיון הינו שאדם מתחתן כדת משה וישראל, ואם הוא חויב בגט, ומסרב לעשות זאת, הרי שיש כוח בידי חכמים לבטל את הקידושין למפרע. אל דאגה, הילדים שנולדו במהלך הנישואין כשרים.
כיום ניתן לכפות גט בדרכים רבות, הרבנות לא מהססת לשלוח למעצר, לשלול רישיון נהיגה של סרבני גט ולהטיל סנקציות נוספות אשר על פי רוב מועילות. הבעיה מתחילה כאשר הבעל נעלם לחו"ל .
כדי למנוע היעלמותו של אדם בטרם מסירת גט יש להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ עד למתן הגט.
מכל מקום וכדרך חיים אני ממליצה להתגרש בהסכמה ובדרך של שלום ובכך להימנע מעגמות נפש מיותרות אשר תהליך הגירושין טומן בחובו.
הכותבת הינה עורכת דין ומגשרת העוסקת בתחום דיני המשפחה.
אין באמור ייעוץ משפטי או תחליף לו.
]]>
