אז כדי להסיר כל ספק, הריני מצהירה בזאת, כי אני נגד אלימות כלפי נשים, אבל לא רק נגד כזו המופנית כלפי נשים. אני מוקיעה אלימות באשר היא, לא משנה כלפי מי היא מופנית. בעיני,כל אדם באשר הוא ראוי לחמלה, לאף אחד לא מגיע שיתעללו בו או ישפילו אותו. כן, גם אם הוא לא משתייך למגדר הנשי.
בואו לא ניתמם, נפקח את העיניים נתבונן סביבנו ונסתכל למציאות ישר בתוך העיניים. האלימות ברחובות גואה. אנו פוגשים אלימות בגני הילדים, בבתי הספר, במסיבות. אנו עדים לטרגדיות מטורפות ולא פרופורציונאליות, כאשר אנשים נרצחים ברחובות בשל חניה, חבר לא מהסס לדקור ולעיתים אף לרצוח את חברו הטוב ביותר כי "גנב לו את הבחורה".
כל זאת ועוד בטרם הזכרתי ולו במשפט, אלימות של הורים כלפי ילדיהם ואלימות של ילדים כלפי הורים . חדשות לבקרים אנו שומעים סיפורים מסמרי שיער על התעללות בקשישים. לדאבון הלב, זאת המציאות. איבדנו את הסבלנות ואת הסובלנות, העיתונים מלאים בטרגדיות אשר יכלו להימנע לו היינו קצת יותר סובלניים.
האלימות לא מסתכמת "במכות" או "בדקירות", לאלימות יש פנים רבות והיא מגיעה בכל מיני אופנים. יש אלימות פיזית, אלימות מינית, אלימות חברתית, אלימות מילולית המתבטאת בפה ובכתב. כן, גם אתם, אלה המסתתרים מאחורי מקלדת ומשתלחים ללא רחם, קחו לתשומת ליבכם, זאת אלימות.
כעורכת דין לדיני משפחה, פוגשת אני את האלימות במגוון צורות וצבעים. פעמים בעוצמתה ופעמים עם מסכה. לעיתים אף מתעורר ויכוח פילוסופי האם בכלל מדובר באלימות. קורבנות האלימות מצויים בכל מקום הסבל ניבט מעיניהם הכלות. לעיתים אני פוגשת באלימות בכובעה כאלימות כלכלית, לעיתים בדמות אלימות רוחנית ואפילו בדמות תלונות כזב והסתה. כזו היא האלימות בעלת פנים רבות ולאף אחד אין חסינות מפניה.
אז מה בכל זאת מעצבן אותי בקמפיין הזה?
הקמפיין תהיה גבר- גבר אמיתי לא מרים ידיים, מטרתו חשובה וראויה אך המסר שלו נוגד את הערכים בהם אני מאמינה. בעיני קמפיין זה מייצר עוול הן לנשים והן לגברים. שלא תטעו לחשוב, בעבודתי, אני נחשפת תדיר לבעייתיות ולמצבן הקשה של נשים רבות הנמצאות בסכנת חיים של ממש. אני מייצגת אותן ומנהלת בעבורן מלחמת חורמה. אין שום סיכוי שאקח צ'אנס ולו הקטן ביותר על חייה של אישה. יחד עם זאת, אני מתעקשת, שלא לנכס את תופעת האלימות למגדר מסוים. סבורני כי ניכוס אלימות למגדר הגברי תוך מיקום המגדר הנשי באשר הוא, במקום קורבני ופגוע חוטא לאמת, שלא לדבר על העוול העצום שנגרם לשני המגדרים בשל כך.
פרופסור שרה בן דוד במאמרה המופלא קורבנות גברים במשפחה – האם יש תופעה כזו? כותבת: "התופעה של אלימות במשפחה, היקפה וחומרתה – על כל השלכותיה על חברי המשפחה – הופכים אותה לבעיה חברתית שראויה ואף זוכה להתייחסות רחבה במאמרים ומחקרים רבים. ואולם, במרבית המקרים ההתייחסות היא בעיקר לנשים המוכות ולגברים האלימים, מחקרים רבים מצביעים על כך שהאלימות הזוגית אינה מצטמצמת לכדי אלימות גברית ולכדי קורבנּות נשית, אלא שזוהי תופעה הדדית שבה לעתים האישה היא האלימה, לעתים הגבר, ובמקרים אחרים שניהם גם קורבנות וגם פוגעים".
לדאבון הלב, התייחסות לאלימות כלפי נשים באופן מגדרי אינה נחלת הקמפיין בלבד, במדינות רבות מחקרים ממומנים בתקציבי ממשלה שמטרתם לעודד קביעת מדיניות בנושא האלימות בזוגיות, מתמקדים אך ורק בסכנה של היפגעות עקב אלימות בזוגיות שנשים רבות חשופות אליה בעוד נושאים כמו אלימות כלפי בני משפחה אחרים – ואפילו כלפי ילדים – זוכים לתשומת לב מועטה, אם בכלל הגם שמדובר בבעיות חברתיות קשות וידועות.
הקמפיין הזה, קומם אותי הן ברמה האישית והן ברמה החברתית. לא יכולתי לסבול את הסלוגן של הקמפיין המציב גברים באשר הם כגורם היחיד לאלימות במסגרת זוגית. לא יכולתי לשאת את התחושה "המקרבנת" שהקמפיין מציב אותי אך בהיותי אישה. לא יכולתי לעמוד מנגד שעה שמתעלמים מסבלם של בני אנוש אשר אינם משתייכים למגדר הנשי. אני סבורה כי המקום בו אנו מציבים את עצמנו בהיותנו מטילים את האחריות על מגדר אחד, תוך שאנו מסכימים למסר אותו מעביר הקמפיין, אינו נכון לנו כחברה מתוקנת השואפת לשוויון.
]]>
