את הביקור שלנו אנחנו פותחים באחת הישיבות הידועות והחשובות בעיר הקודש ירושלים, ישיבה אשר העבירה תחתיה מאות בוגרים המפארים את עולם התורה הספרדי, ואשר מתמודדת בימים אלו כמו שאר עולם הישיבות עם הקיצוץ בתקציבי עולם התורה, ועם מכתבי צווי גיוס שהגיעו כמעט לכל בחור בישיבה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אין מדובר בעוד פרויקט על עולם הישיבות אשר מתפרסם מעת לעת, אלא מדובר בסקירת סדר היום המלא של בן התורה היושב סביב ספסלי בית המדרש בשעה קשה לעולם התורה כאשר אין מעמדם של בני התורה מוסדר, וחלק ניכר מבחורי הישיבות מוגדרים כעריקים ומשתמטים מגיוס, אבל הם בכל זאת, למרות הכול, יושבים כל יום למעלה מ-10 שעות - ויש כאלו אפילו יותר - ועוסקים בלימוד התורה הקדושה, המגינה על כולנו, יושבי ארץ הקודש.
כך נראה סדר יומו של בחור ישיבה
בחורי הישיבה הירושלמית פתחו את היום בשעה 07:00 בבוקר, לקול קריאת המעוייררים אשר הקיצו את הבחורים משנתם עם שירי נגינה קלים או בקריאות "קומו לעבודת הבורא", לאחר מכן ירדו הבחורים לתפילת שחרית המתקיימת בהיכל הישיבה.
בתפילה בדרך כלל נוכחים מרבית רבני הישיבה, בחלק גדול מישיבות "המרביצי", מקפידים בצוות הרוחני כי הבחורים ילבשו כובע במהלך התפילה כמו בישיבות האשכזניות, אך ישנן ישיבות בהן מסתפקים בעטיפת הטלית ובלבישת חליפה. התפילות בישיבות מתקיימות באווירה ובניגון ישיבתי, אשר מעורר את הרגש ואת חיבור הבחורים למילים בתפילה. אפשר לומר שחוץ מקולו של החזן לא נשמעו או נרשמו דיבורים או עיסוקים אחרים - שלא בעניין התפילה.
בדרך כלל, גבאי הישיבה בוחר מספר בחורים מוסמכים אשר מכהנים כחזני הישיבה, ונבחרים לעלות כ'שליחי ציבור'. כשהם עוברים מאחורי התיבה בין ברכה לברכה - בקריאת שמע, חזרת הש"ץ, תחנון, כשהם מדגישים את תחילת הברכות וסיומם, בנחת וברוגע ולא בחטף.
לאחר תפילת שחרית, הבחורים חוזרים לחדר להניח את הטלית והתפילין במקומם, ומיד לאחר מכן יורדים לחדר אוכל לאכול פת שחרית. אך גם שמה, בחורי הישיבה לא יושבים ומנייעסים, אלא מקיימים דיונים הלכתיים יחד עם חבריהם לשולחן, כאשר לא פעם, דיון הלכתי קטן שהתעורר בחדר אוכל בין בני החבורה, מביא את הבחורים לכתוב סיכום הלכתי ארוך בעניין, שמגיע לאחר בדיקה מקיפה בספרים ההלכתיים ושיח פורה עם רבני הישיבה.
סדר א'
מיד לאחר ארוחת הבוקר נכנסנו להיכל הישיבה, וראינו את בני הישיבה כשהם פותחים את סדר א' במלוא העוצמה. תחילה ישבו המתמידים שהגיעו מוקדם יותר לטובת שיח קצר עם מגידי השיעורים לצורך ליבון הפרטים הקטנים בסוגיה שלא הצליחו להשלים אמש, כאשר לאחר מכן - רוב הציבור כבר נכנס לסדר והבחורים החלו להרביץ שטייגען עם החברותות - כשהם צוללים מהר מאוד לעומק הסוגיות.
פרק 'חזקת הבתים' מסכת בבא בתרא דף לג עמוד א, זו הסוגיה הנלמדת בימים אלו בישיבה - שני הבחורים שישבתי לידם, החלו לדון: "זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, מצד אחד הוא מביא עדים שזה של אבותיו, והשני טוען כנגדו: יש לי עדים שאכלתי בקרקע הזו כבר שלוש שנים", וכך נמשך הלימוד של הבחורים שעברו מדבריו של רש"י בדיבור המתחיל: "מה לו לשקר", לתוספות במקום, ומשם לראשונים ולאחרונים שעל הסוגיה.
למותר לציין כי קול התורה הרועש אשר נשמע בישיבה, הוא בבחינת "זר לא יבין זאת", עצם המראה הזה, לחזות ולראות מאות בחורים יושבים ושוקדים על תלמודם יחד עם החברותות, וכאשר הם מלבנים ביניהם עוד רש"י ועוד תוספות, עוד ר' חיים, עוד ריטב"א, אין רגעים יותר גדולים ומאושרים מכך - "לעמוד ולחזות בנועם ה". בנוסף לכך ראינו אגודות של בחורים כשהם מצטופפים בצילם של הר"מים, כאשר תור ארוך נמשך לו לעבר מקומו של ראש הישיבה שישב ודן עם הבחורים המבוגרים מהקיבוץ בסוגייה הקשה, גם הרבה אחרי שסדר א' הסתיים.
מיד לאחר סדר א' בחורי הישיבה יוצאים מבית המדרש כשהם אוחזים בגמרות בידיהם, והולכים בזריזות לעבר חדרי השיעורים, גם בחדר"שים, הבחורים לא הפסיקו לדון עם חבריהם בסוגיית: "מה לו לשקר במקום עדים", עד לרגע כניסת המגיד שיעור - שהביאה לשקט מוחלט בחדר. הר"מ פותח את דבריו, וישר צולל לסוגיה, מספר דקות לאחר מכן כבר דנו הבחורים בצוותא ובלהט בדברי המפרשים בסוגיה, כאשר קולות של ויכוחים בין בני החבורה החלו להישמע, כך במשך כשעה עד לדפיקת הר"מ על הסטנדר - "הגיע זמן מנחה".
גם לאחר סיום השיעור, מספר בחורים עדיין נשארו בחדר"ש והמשיכו לדון וללבן את דבריו של המגיד שיעור כשהם נגררים ומלווים את הר"מ עד לבית המדרש.
תפילת מנחה מתחילה עם הניגון הישיבתי, "ואנחנו נברך י-ה" וכו', ומסתיימת לאחר פרק תהילים הנאמר בקביעות מאז תחילת המלחמה.
לאחר מכן הבחורים מגיעים לחדר אוכל שם מוגשת להם ארוחת הצהריים, ביום שהגענו היה שניצלים שנשארו על השולחן בדיוק דקה ורבע מאז שיצאו מהמטבח, אך אל דאגה לא היה בחור שיצא רעב מפתח חדר האוכל.
אחרי ברכה אחרונה, בני הישיבה חזרו לחדריהם ופרשו לשינת צהריים קלה, כדי לאגור כוחות חדשים להמשך היום, ובכדי להצליח ללמוד גם בסדר ד' המוגדר בישיבה כסיידר רשות.
סדר ב'
אחרי תנומה קלה, בני הישיבה חזרו להיכל הישיבה כדי לפתוח את סדר ב', בשיא השטייגען, ה'מיישיב'ים כבר יושבים בספסלים הקדמיים של בית המדרש, ולאחר דרישות שלום קלות, החל להישמע קול התורה בהיכל ה'. הפעם הבחורים עסקו בסוגיה נוספת בפרק אחר במסכת בבא בתרא, כאשר גם בסדר ב' חזרו הבחורים על החומר הנלמד אמש, והתקדמו הלאה כחלק מההספק השבועי.
לאחר הסדר ירדו הבחורים לחדר אוכל לטעום משהו נוסף, כדי להגיע מיושבים לסדר ג'. לאחר אכילה קצרה, חזרו הבחורים לבית ה' - ונכנסו לסדר הלכה בו למדו הבחורים מספר סעיפים במשנה ברורה, כשהם דנים בהלכות ברכות האם אדם שיצא עם אוכל מחוץ לחדרו צריך לברך בשנית או כיון שבירך פעם אחת יצא ידי חובה. אחד הרמ"ים שהיה במקום התערב וטען כי במקרה כזה אולי עדיף שמישהו יברך ויוציא אותו ידי חובה.
הסיידר "הכי חשוב ביום"
כך או כך הגיע לו סדר מוסר, הסדר אותו הגדירו גדולי המשגיחים כסדר החשוב ביותר ביום.
ספריית המוסר בישיבה כוללת מגוון ספרים מ'מסילת ישרים', 'אורחות צדיקים', 'שערי תשובה' ו'תומר דבורה', ועד לספרי הרב דסלר "מכתב מאליהו" - הספרים 'אמונה ובטחו'ן של החזון איש, ואור לציון של רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל.
במקביל לכך מדי שבוע נערכים בישיבה וועדים מיוחדים, אשר נמסרים על ידי המשגיחים לבחורי הישיבה, כאשר מדברים שם בשפה שווה לכל בן תורה, הכוללת גם שאלות אקטואליות, ונושאי שיחה על ענייני השקפה בראי הזמן.
מיד לאחר סדר המוסר - בו אין בחור שלא הרגיש עלייה רוחנית, הכריזו בישיבה על תפילת ערבית. הגבאי רומז לאחד לגשת, אך הבחור שהקפיד על דברי ה'משנה ברורה' שלא לעלות כחזן רק לאחר שלוש קריאות, סירב בנימוס. לבינתיים אחד מבחורי הקיבוץ הוותיק שמכיר את ההלכה במשנ"ב, קרא במשך שלוש פעמים ברצף ומיד לאחר מכן הסאגה נפתרה והתפילה החלה בניגון הישיבתי המסורתי.
מיד לאחר סיום התפילה כובד המשגיח לספור בקול רם את ספירת העומר… "הרחמן הוא יחזיר את עבודת בית המקדש במהרה בימינו", אמן... ענו הבחורים ומיהרו לספור גם הם.
מסדר ג' לסדר ד'...
אחרי הפסקה קלה, חזרו הבחורים עם כל המרץ לבית מדרש וקולות הלימוד החלו להישמע. הר"מים מתחילים להתפלפל עם הבחורים וחוזרים איתם על החומר הנלמד בבוקר. "בניגוד לשאר הסדרים, בסיידר ג' נמדד הבחור ברצינותו" - אומר אחד הר"מים לבחור ששקל לצאת מוקדם יותר לחתונה של דוד של חבר.
אחרי שטייגען של שלוש שעות, חלק גדול מהבחורים מסיימים את הלימוד ופורשים לישון, אך קבוצת בני עליה ממשיכים ועוברים ללמוד גם בסדר ד', עד שעה מאוחרת של הלילה.
אחרי יום של לימוד, יום שכמעט כל רגע בו היה מלא בלימוד, הבחורים עוזבים את היכל השם והולכים לישון בכדי לצבור כוחות חדשים.
בין כותלי הישיבה - לקרבות בעזה
בין לבין, במהלך בין הסדרים, הצלחנו ליצור שיח עם בחורים ושאלנו אותם האם השתנה להם משהו בחשיבה מאז טבח שמחת תורה. אחד הבחורים השיב: "אני חייב לומר לך שקודם כל ישר אחרי האסון הגדול, עצרנו את בין הזמנים ומיד אחרי שמחת תורה התחלנו את הלימוד בישיבה". בחור אחר הוסיף: "אני זוכר שהגענו לישיבה ולמדנו ללא הפסקה, הרגשנו שיש ממש אחריות על הגב שלנו".
שאלנו בחור נוסף, איך הוא מרגיש עם הטענות שבשעה שהם בישיבה, יש לוחמים בעזה שנמצאים בסכנת חיים?
"אנחנו לא יושבים כאן בישיבה כי זה נוח לנו", הוא משיב בביטחון, "אני יתן לך דוגמא על עצמי - יכולתי ללכת לעשות הרבה כסף גם בתוך צה"ל במגוון מקצועות ההייטק אבל בכל זאת בחרתי לשבת כאן, מכיוון שאני יודע בוודאות ברורה כי כל רגע של לימוד תורה - בכוחו למנוע נפילה של חייל ברצועה".
אחרי השיח שקיימנו, ניגש אליי אחד הבחורים בישיבה וביקש לספר סיפור אישי. "קוראים לי עזרא", הוא מספר, "הגעתי לבית החולים במהלך החודשים הראשונים של המלחמה לצורך טיפול בריאותי מסוים, באחד החדרים נפגשתי עם חייל שנפצע במהלך המלחמה אשר שכב חדר לידי. החייל שאל אותי 'למה אתה לא נושא בנטל?', עניתי לו: 'זה לא נכון, אני נושא בנטל - מתחילת המלחמה 'אימצתי חייל' יחד עם כלל חברי בישיבה שאימצו שמות של חיילים אחרים כאשר החלטתי להקדיש את הלימוד לרפואתו'.
"החייל שאל אותי איזה שם לקחתי, עניתי לו: אברהם בן שלומית, החייל חטף שוק כשהוא גילה, שזה שמו האמיתי".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לסיום, מספר לי הבחור כי "עד היום קוראים אצלנו בישיבה מספר פרקי תהילים אחרי כל תפילה - יחד עם תפילת 'אחינו כל בית ישראל', כשאנחנו מעתירים בתפילה למען חזרת כלל השבויים והחטופים, והצלחת החיילים הלוחמים בעזה".
0 תגובות