הילדים שלך מתחנכים במסגרות תורניות. הבנים חובשים כיפה ולובשים ציצית. הבנות מתהלכות בחצאית ובלבוש צנוע. את מקפידה עם הילדים על ברכות לפני ואחרי האוכל. דואגת שישמרו על מרווח הזמן הנכון בין בשר לחלב, וכמובן אומרת איתם קריאת שמע לפני השינה.
הגיוני לחשוב שמשפחה שומרת מצוות, מנחילה את ערכי התורה וההקפדה על המצוות גם לילדיה. אבל מאיזה גיל? מאיזה גיל גומלים את הילדה מחליפות הפוטר הצבעוניות ושולחים אותה לגן בחצאית וגרביים? מתי קונים לילד את הכיפה הראשונה שלו?
מבחינה הלכתית, ישנה התייחסות מיוחדת לתינוקות וילדים. מעבר לכך, גיל בר ובת המצווה הוא הסממן המובהק למעבר שלנו מעולם הילדות לעולם הבגרות, שלאחריו אנו נושאים באחריות למעשינו. אמנם יש חשיבות לגיל המצווה, אך הילדים מקיימים אורח חיים דתי, דומה לזה של הוריהם כבר מגיל צעיר.
ובכל זאת, מתי מחליטים לומר לילד שעליו להמתין 6 שעות תמימות, עד שיזכה לאכול את השוקולד האהוב עליו? מתי מסבירים לילדה שעליה להתלבש בצניעות, ומהיום היא נפרדת לשלום מהמכנסיים?
בכל הנוגע ללבוש, ההקפדה על הסממנים החיצוניים תהיה קלה יותר. זאת כיוון שכך נוהגת הסביבה בה היא מתגוררת.
בנך בן ה 4, למשל, לא יהיה היחיד בגן או בשכונה שחובש כיפה לראשו. באותו אופן, ביתך הקטנה לא תרגיש חריגה בלבוש חצאית, כיוון שכך לבושות הבנות בקרבתה, גם בבית וגם מחוצה לו.
תתכן אפילו תגובה הפוכה, שילד שלא יציית לקוד הלבוש המתאים, יחוש שונה ויוצא דופן, ויבקש מהוריו להידמות ליתר חבריו לגן, לשכונה ולקרובי משפחתו.
גם לגבי ברכות הבעיה יחסית פשוטה. הילדים לומדים כבר בגנים להתפלל ולברך. הם שמחים לנצל כל הזדמנות, כדי להפגין את יכולות הדקלום שלהם, ולברך לפני כל אכילה. מובן גם שהעידוד מהבית תורם לתהליך ומחזק אצלם את ההרגל לברך בכל פעם שהם מכניסים דבר מאכל לפיהם.
היכן, אם כן, יכולות לצוץ בעיות? בדברים המורכבים יותר כמובן.
כמה פעמים קרה לך שהבן שלך התעקש לנגן באורגן החשמלי הצבעוני שלו, דווקא בשבת? מתי לאחרונה הבת שלך קבעה עובדה והוציאה את קלמר הצבעים והחלה לקשט את הקירות, בדיוק באמצע סעודת השבת?
בשלב הזה את ובעלך לוקחים את הקטנים ומסבירים להם שהיום יום שבת. יום מנוחה. יום שלא מציירים בו, לא מדליקים את האור ולא מפעילים מכשירים שפועלים על סוללות.
מדובר במלאכה קשה, בהתחשב בעובדה שדחיית סיפוקים היא לא מנת חלקם של קטנטנים. בסופו של דבר אתם תנסו להסב את תשומת ליבם של הילדים למשהו אחר, ולאט לאט להשריש אצלם את מושגי השבת וההתנהלות המיוחדת שבה.
ומה בעניין בשר וחלב? הילד בדיוק סיים את השניצל והפירה, ורוצה משהו מתוק- חטיף שוקולד חלב מצופה בעטיפה מנצנצת. מה עושים? מה מסבירים?
עם הגיל, עולה גם מידת האחריות. זה נכון לכל דבר במשפחה, וגם בחיים. לכן ניתן להעלות את מרווח שעות ההפרדה בין בשר לחלב באופן הדרגתי. יתכן שבגיל 11 הכללים יהיו נוקשים יותר, בהשוואה לגיל 5.
אפשר לומר שהמעבר מעולם התינוקות לעולם של תורה ומצוות, מתרחש בהדרגה כבר מימי ינקות. אט אט מנחילים לילדים את ערכי התורה, ומכניסים אותם לעולמה. זה מתבטא בהוספת הכיפה לתלבושת, או באמירת ברכת המזון בגן הילדים.
