אמנזיית גיל, אני קוראת לזה, כשהגיל של הילד מתבלבל להוריו בתודעה. זה קורה ביתר שאת כשלילד נולד אח קטן. ביחד עם ׳אובדן המלוכה׳ ואובדן היחסנות, ההורים שלו איבדו דבר נוסף: את המודעות לגילו. הוא מפסיק להיות פעוט בן שלוש והופך להיות ׳הגדול׳. הם מודאגים נורא שהוא לא מתחלק בצעצועים, בעצם, לא מוותר עליהם לגמרי עבור ה׳זולת׳. מצפים שהוא יאכל בלי לטפטף, מתעצבנים כשבמקום לשבת באוטו בשקט ולעיין בנוף בכובד ראש, הוא מנדנד וסתם ככה הרוסים בסתר שהוא עוד לא התחיל לפתור משוואות בשני נעלמים. מישהי שאלה אותי פעם ברצינות תהומית אם לדעתי היא צריכה להעיר לבת הארבע שלה על צניעות.
צניעות? תהיתי.
היא אוהבת לרוץ בבית ולהרים את החצאית. ממש מחוץ לקליניקה שלי הסתובבה לה בת הארבע הפרטית שלי במדיה המועדפים בחורף ובקיץ: תחתונים. אצל דתיים הבילבול בתפיסת הילד וגילו יתבטא תכופות בעניינים הקשורים בדת: צניעות, ברכות, תפילה. אצל חילונים- בעניינים הקשורים במשמעת, השגים, סדר ונקיון. שניהם יושבים על אותה בעיה: אמנזיית הגיל. כשיראו פעוט בן גילו אצל מישהו אחר, ילטפו לו את הראש ויחייכו כמו שמחייכים לפעוטות, אבל הילד שלהם הוא לא פעוט הוא ׳הגדול׳.
מה שבעצם קורה בתוך הסיפור הזה, זה מערכת ציפיות מנותקת לגמרי ממה שהילד יכול לעמוד בה, שגוררת בהכרח תחושות של אכזבה, כעס ואפילו שנאה כלפיו. ואיך משיב הילד? הילד לומד מהר שהוא אכזבה ו׳לוזר׳ קיומי ומספק להוריו עוד ועוד מהחומר הזה. זה מה שהם מצפים ממנו? זה מה שהוא יתן להם, ילד טוב מבית טוב. מדרון חלקלק שבסופו יש הרבה דברים אבל תפיסה עצמית טובה בהחלט לא אחת מהם.
זה לא מתחיל ולא נגמר עם פעוטות. זה ממשיך גם כשהילד נער או הילדה נערה עם הורים שמצפים מבן ארבע עשרה שיתנהג כמו חייל בסיירת (או כמו אחד מ-ל״ו צדיקים בגרסא הדתית של הסיפור), מבת שש עשרה שתתפקד כמו בלבוסטע למשפחה בורגנית עם שלושה ילדים וכלב.
מותר וצריך להגיד לפעוט בן שלוש ׳תאכל יפה מעל הצלחת׳ אבל אסור לאבד את החיוך כשהוא לא אוכל יפה ולא מעל לצלחת, כי הוא לא אמור. מותר גם להציע לו להתחלק בלגו עם החבר, אבל צריך לזכור שבגיל שלוש, הוא לא אמור לרצות. לילד בן 13 לא איכפת להרוס את הנעליים או להכניס חולצה למכנסיים אבל מותר לנדנד לו מידי פעם שיסדר את עצמו בלי להתעצבן ומנערה בת 16 אפשר לבקש שתשאיר מטבח מסודר אחרי שקצצה לעצמה סלט, אבל מי שחושב שזה מה שיקרה, שכח שהיא בת 16.
קיצר, אין כאן קריאה להנמיך.. ציפיות מהחצופים הקטנים, אני אישית בעד הציפיות הגבוהות. זוהי קריאה להתאים אותן לילד, לגיל שלו וליכולותיו.
הכותבת עו"ס מירי פסח מטפלת רגשית בילדים ומבוגרים ומתמחה בשיטת טיפול EMDR
]]>
0 תגובות