ילדים רבים מודדים אם הם רצויים ואהובים לפי גובה הנתינה להם. לפי גובה המתנות שהם מקבלים, לפי מה שהם מצליחים לשאוב מההורים ולפי נקיפות המצפון שהם הצליחו לגרום להורים באמצעות דברים שהם אומרים.
עלינו ללמד את הילדים שמקומם בבית הוא מקום כזה שבו אין להם למדוד את הכמות החומרית שהם זוכים לה, כי אם את הכמות הערכית, ובתוך הכמות הערכית ישנו ערך הנתינה. אם לא ילמדו לתת לאחרים, הם לא ירגישו רצויים ומקובלים. כל הנותן – מקבל בעצם נתינתו הרבה יותר מזה הנוטל.
כמה תשובות לשאלות קשות..
איך אנחנו ההורים יכולים ללמד את הילדים שבבית יש זכויות ויש גם חובות? שמגיע לך לקבל רק יחד עם זה שאתה מבין שעליך גם לתת? איך נביא את הילדים להיות אסירי תודה ומשתפי פעולה תחת רודפי קבלה? איך נתחיל לחוש בכך שילדינו מביאים לבית ברכה?
1. מגיל מאד קטן בדקו מה הילד שלכם מסוגל לעשות ואפשרו לו לעשות זאת. ילד בן שנתיים - שלש רוצה לעשות הרבה מאד אם איננו מפריעים לו. ילד שניעזר בשרותיו בגיל זה, ימשיך במרץ לעזור גם הלאה.
2. מגיל רך מאד אל נא תעשו במקום הילדאת מה שהוא מסוגל לעשות לבדו ובעצמו. תנו לו גם להתרגל לתת ולהתרגל לזכות באהדתכם, בתודתכם ובתודת יתר בני המשפחה.
3. למדו ילד שהוא אחראי על הבית בדיוק כמוכם. שהוא צריך להסתכל לצדדים ולחפש מה צריך לעשות בבית. אל תאמרו לילד: למה אתה לא מסדר את החדר שלך? אמרו: בוא נסתכל מה צריך לעשות בבית שיהיה יותר מסודר. בוא נעבור רגע על המטבח ונראה אם יש צורך לעשות עוד משהו? אמרו: משהו לא נראה לי בחדר הזה, מה זה נראה לך? פקחו את עיניו לראות.
4. אל תרחמו על הילד שמא הוא עובד קשה, שמא הוא מסכן מדי, אם העשייה תהיה בשמחה הוא יגדל מאושר יותר.
5. הסתכלות הילדים על דברים שונה מזו של הוריהם, אל תדונו את הילדים ואל תכעסו עליהם שאינם רואים את הלכלוך שעל הרצפה. שאינם שמים לב לכלים שבכיור, שאינם רואים את הכביסה המלוכלכת המוטלת תחת רגליהם. במקום זה למדו אותם לראות ולהכיר בדברים.
6. כיום אתם יודעים להדיח כלים כפי שצריך, לסדר בית כשורה ולערוך קניות בטוב דעת, האם נולדתם ככאלו? לא! מה גרם לכם להצליח? הניסיון! תנו לילדיכם להתאמן ולהתנסות, בלא שיתנסו - לא ידעו. ככל שתאפשרו להם כך ידעו יותר טוב.
7. מכירים את האמרה: 'לא שווה לי לבקש מהם כי בזמן שאני מבקש מהם אני כבר עושה בעצמי?' זהו, אז שכן שווה לבקש מהם, כי אם לא תבקש מהם -תעשה בעצמך עד העולם, לעומת זאת אם כן תבקש מהם – הם יהיו אלו שימשיכו לעשות עד עולם.
8. הפכו את השיתוף המשפחתי לנורמה ולהרגל. לקניות יוצאים יחד, לא בעלך לוקח אותך ולא את לוקחת אותו, שניכם יוצאים יחד. לא אתם לוקחים את ילדיכם, כולכם יוצאים יחד.
לא נאמר עוד: עשה לי טובה לך לחנות להביא לי שמן! אלא: להכנת ארוחת הצהריים יש ללכת למכולת להביא שמן. (אם לא יהיה שמן – לא תהיה ארוחה).
9. רוצים לחוש בברכה שבילדיכם, אעלו את שמחתם על ראש שמחתכם. אל תתנו לשמחות קטנות שלהם לברוח, שישו ושמחו אתם יחד נוכח ציון שהם שמחים בו, על כך שהצליחו להתיידד עם חבר שרצו בו, שהצליחו להתקבל לישיבה שחפצו בה ועוד. שמחו עמם וגם הם ישמחו בשמחת ביתם.
10. הילדים שלכם מביאים ברכה לבית, הם משתפי פעולה, הם נותנים יד, הם מרגישים שהבית הזה הוא גם שלהם, הגעתם למקום הנכון. שתפו אותם באושרכם, יש סיכוי שכך ימשיכו ויירתמו לעשייה גם בעתיד.
ילדים זו ברכה בכל מקרה, אבל עכשיו אתם רואים זאת בעיניים.
]]>
