זעקת הנרמסים מחייבת 'חקירה ממלכתית'

ארבעים וחמישה קורבנות. אבות שקברו בנים, בנים שקברו אבות. ילדים שלא יזכו להכיר את הוריהם, הורים שלא יזכו ללוות את בנם תחת החופה. מאות שיושבים 'שבעה' ועם שלם שכואב ומתאבל, אלו הם הקווים העצובים לדמותו של האסון האזרחי הגדול מאז קום המדינה.

אנחנו מאמינים שהכל נגזר משמיים. כמו שאמר לי אביהם של האחים אלחדד שנספו באסון, "הקב"ה בחר אותם אחד אחד", קל להבין זאת כשרואים את הפסיפס השלם של ההרוגים, מכל הגילאים, מכל העדות, מכל החוגים ומכל העולם.

אך עדיין, עלינו לעשות את ההשתדלות העצמית כדי למנוע את האסון הבא. לצד ההתחזקות וחשבון הנפש האישי של כל אחד ואחד, יש את חשבון הנפש הגשמי, שחובה שגם הוא ייעשה.

הפוליטיקאים החרדים צריכים לתמוך בוועדה שכזו. להקשיב להלך הרוח ברחוב החרדי ולהבין שהציבור לא יסכים שהם יתנו את ידם לטיוח חקירת הטרגדיה.

אך בד בבד עם הקמת ועדה שכזו, צריך כבר הבוקר, להוציא לפועל את מסקנותיה.

המדינה צריכה לקחת אחריות על הר מירון, להקים גוף אחד אחראי עם סמכויות שינהל את המקום, להקצות תקציבים ומשאבים - ככל שיידרש, כדי שהמקום החשוב הזה, לכל יהודי בארץ ובעולם, שהפך ליעד התיירותי מספר שניים של המדינה, לא יראה כמו בימי הקמתה של המדינה, טלאי על טלאי על טלאי, לא יסכן חיים אדם וחיי ילדים שעולים לרבי שמעון, אלא יוכל להכיל את רבבות המתפללים, ככל שיחפצו.

זה הזמן, כבר הבוקר, להתחיל לעבוד כדי לתקן את כל הליקויים, הפגמים, התשתיות וכל מה שצריך, כדי שההר יהיה מוכן לקבל את ההמונים - מבלי להסתמך על הנס.