ביישוב שקט ומרוחק, הרחק מהמרכזים החרדיים הסואנים של ירושלים או בני ברק, יושבת משפחה אחת "רגילה". אנשים פשוטים, יראי שמים, שעד לפני מספר חודשים חיו חיים שלווים. אבל אז הגיעה הדפיקה בדלת, והבשורה המרה הפכה את חייהם. האב הירא והשלם, עמוד התווך של הבית, הסתלק לבית עולמו והותיר אחריו חלל עצום.
בתוך הבית פנימה, השקט רועם. האלמנה הטרייה עדיין מתקשה לעכל את המציאות החדשה. היא מסתובבת בין החדרים, עיניה אדומות מבכי, והלב מסרב להאמין שאבא לא יחזור עוד. אבל בתוך ים הכאב הזה, עומדת בתה, הכלה.
יצאו מהבית לכמה דקות, וגילו שביתם נחרב כליל
התאריך מתקרב בצעדי ענק, חודש כסלו כבר כאן. אבל בבית הזה, אין "ועדת צדקה" קהילתית, אין עסקנים שמגלגלים סכומים, ואין גב כלכלי של חסידות גדולה. יש רק יתמות זועקת, ושאלות קשות של "איך?": איך משלמים לאולם? איך קונים נדוניה? מי יוביל את הכלה לחופה כשאין אבא שינהל את כל הנושא הכספי, ואמא בקושי מחזיקה את עצמה?
"איככה אוכל וראיתי?!"
היא אינה לבד ברשימת 'יתומי כסלו' של 'קופת העיר'. הרשימה לחודש כסלו הלכה והתארכה, שם אחר שם, טרגדיה אחר טרגדיה. 111 יתומים ויתומות! מאה ואחד עשר בתים שמוקמים החודש מתוך האפר והקושי.
כשהרשימה המלאה והכואבת הזו הונחה בפני המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן, הוא לא יכל לעצור את סערת רוחו. הוא אחז בדפים, הביט בשמות – בהם אותה כלה מהיישוב המרוחק ועוד 110 חתנים וכלות יתומים ויתומות – וקולו נשנק.
"איככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי?!", זעק הרב בידרמן בחרדה, "איך נוכל לשקוט ולחיות בשלווה כשיש כאן 111 יתומים ויתומות שרוצים להקים בית בישראל, אבל אין להם אפשרות לעשות זאת בלי העזרה שלנו?!".
לתרומה עבור 111 היתומים הקליקו כאן>>>
מתוך הכאב הגדול, יצאה הקריאה המיוחדת והנדירה. המשפיע, רבי אלימלך, שפרש את חסותו על 'קרן יתומים כסלו', יצא בפנייה נרגשת לכל יהודי באשר הוא.
"זה אני מבקש? התורה מבקשת!", אמר רבי אלימלך וציטט את הפסוק היחיד שבו מותר לנסות את הקב"ה: "ובחנוני נא בזאת... אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די".
הנוסחה שהציע המשפיע היא פשוטה אך עוצמתית: עשרה שקלים לכל יתום. סכום פעוט עבור כל אחד בנפרד, שמצטרף לסך של 1,110 שקלים (ניתן לפריסה בתשלומים). סכום שבכוחו להעמיד את אותה כלה מהפריפריה על רגליה, ולבנות 111 בתים נאמנים בישראל.
לסיום, יצא הרב בידרמן בהבטחה מפורשת: "מי שייתן 1,110 שקל, עשרה שקלים לכל יתום, תהיה לו ישועה גדולה בקרוב!". לא "ברכה", לא "תקווה", אלא הבטחה לישועה גדולה וקרובה. מי יכול להישאר אדיש מול דמעותיה של כלה יתומה ומול הבטחה כזו של צדיק?
