שלושים יום חלפו מאז אותה הלוויה קורעת לב בשכונת נווה יעקב בירושלים. המוני המלווים שזעקו מרה חזרו לשגרת חייהם, ימי השבעה הרועשים באו אל סיומם, הרחוב חזר לשקט שלו. אבל בבית משפחת לוי אין שגרה. יש שם רק דממה מקפיאת דם וגעגוע ששורף את הלב.
תשעה יתומים רכים, שהגדולה בהם רק בת שמונה עשרה וחצי והקטנה בת ארבע בלבד, מחפשים את אבא. היום, במלואת שלושים לאסון הנורא, אנו מספקים לקורא הצצה לעולמו של אובדן נורא, שיצחק הקטן בן השש עדיין מצפה שאבא יחזור ללמוד איתו מאימתי קוראין את שמע בערבית, אבל אבא כבר לא ישוב.
האברך המופלג הגאון ר' אריה מרדכי לוי זצ"ל היה מעמודי התווך של השכונה, מאיר פנים לכל אדם, מרביץ תורה במסירות נפש בכולל "אהבת שלום" וממייסדי קהילת בני התורה במקום. גם כשהתגלתה בגופו מחלת דם נדירה וקשה, הוא לא נשבר. ייסורי איוב עברו עליו וטיפולים מפרכים כילו את כוחותיו, אך על פניו נסוך היה תמיד אותו חיוך טהור.
עתה, במלאות שלושים להסתלקותו בסערה השמימה, המציאות טופחת על הפנים בלי רחמים. האלמנה, הגב' לוי תחי', שידעה בעצמה טעם מר של יתמות בילדותה, עומדת כעת לבדה מול הר של חובות. חודשים ארוכים היא לא משה ממיטתו ונאבקה על חייו. הבית הושבת לחלוטין. הוצאות הטיפולים האמירו לסכומי עתק. כעת כשהדמעות עוד לא יבשו, היא צריכה לדאוג ללחם ולחלב עבור תשעה פיות רעבים. אומנם קיימת עזרה עתידית לנישואי הילדים, אך השאלה הזועקת היא מי יאכיל אותם מחר בבוקר. הילדים המרוסקים זקוקים בדחיפות לחונכים וליציבות, והקריסה הכלכלית מאיימת להחריב את המעט שנותר.
טרגדיה נוראה: האברך הצעיר הגאון רבי יוסף חיים ג'ניאן זצ"ל
דרמה בין החומות: רבם של תושבי הרובע היהודי לא יכול עוד לשתוק
זעקתה של האלמנה הגיעה אל שולחנם של גדולי ישראל שליט"א, מורי הדרך של קופת העיר. ההוראה ברורה וחד משמעית, זהו פיקוח נפש של ממש ואי אפשר לעמוד מנגד בשעה שמשפחה שלמה עלולה לקרוס חלילה אל תהום של עוני ורעב.
בציון שלושים יום לפטירתו של האב הגדול שדאג תמיד לכולם, אנו נקראים לדאוג לילדיו. זה הזמן לפתוח את הלב ולהעביר את התרומה לקרן של משפחת לוי בקופת העיר. לא נשאיר אותם לבד בחשכה.
0 תגובות