בבית משפחת לוי בשכונת שעריה בפתח תקווה, תאריך החתונה נקבע עוד כשהאב היה בין החיים. זה היה אמור להיות יום של שמחה שלמה, החתונה השנייה במשפחה, ארבע שנים אחרי הראשונה. בפועל הוא מגיע כשהבית עדיין שרוי באבל כבד, והמקום שהיה שמור לאב נותר ריק.
ר' יצחק לוי ז"ל נפטר לפני שבועות ספורים בבית החולים בילינסון, והוא בן 53. בחנוכה האחרון אובחן במחלה הנוראה בכליה, ובתוך שמונה חודשים בלבד התפשטה המחלה בגופו. כחודש לפני פטירתו הודיעו הרופאים כי הטיפולים נפסקים, משום שהמשכם עלול רק להחמיר את מצבו. הוא הבין היטב מה פירוש הדברים.
שבוע לפני הסתלקותו נפרד מילדיו, אחד אחד. בין הילדים שנפרדו ממנו היתה גם בתו הכלה, שכבר ידעה אז מתי תעמוד תחת חופתה. כשהשיב את נשמתו לבוראו, סבבו כמעט כל ילדיו את מיטתו.
חייו של ר' יצחק ז"ל התחלקו בין תורה למלאכה. את שעות הבוקר הקדיש ללימוד בכולל, ובהמשך היום עבד כמשגיח כשרות. מיגיע כפיו פרנס את הבית, ועליו לבדו היתה מוטלת האחריות הכלכלית. רעייתו תבלחט"א עובדת בעבודה חלקית בסיעוד, לצידן של נשים מבוגרות, הכנסה שמעולם לא הספיקה להחזקת בית. לפני שנה וחצי, אחרי שנים ארוכות בשכונת הדר גנים, עברו בני הזוג לדירה משלהם בשעריה. המעבר נועד לפתוח תקופה שקטה ויציבה יותר. זמן קצר אחריו הגיעה המחלה.
עוד 48 שעות החתונה! "ה-1000 ש"ח האלה יחוללו מהפיכה!"
היום תעמוד הכלה תחת החופה בלי אביה. האיש שתכנן להעמיד אותה בכבוד ולשאת בהוצאות היום הגדול איננו. את הנטל כולו נושאת כעת האלמנה, שיצאה משמונה חודשים של בתי חולים וטיפולים היישר אל ימי האבל, ומצאה את עצמה לבדה מול הוצאות החתונה, מול הדירה ומול ילדיה המיותמים.
ובבית יודעים שהחופה של היום היא רק תחילת הדרך. אחרי הכלה ממתינים עוד חמישה ילדים שטרם נישאו, צעיר הבנים בן 18 וחצי, וכל אחד מהם יזדקק בבוא היום לבית משלו. בלי האב, אין מי שיישא בכך.
הציבור הרחב נקרא להתגייס לעזרת האלמנה וששת היתומים, כדי שהשמחה של היום, וגם אלה שעוד יבואו, לא ייבנו על הררי חובות.