שעת צהריים של אמצע שבוע. מזג האוויר לא סגור על עצמו. מצד אחד גשום וקר ומצד שני שמש מבצבצת לעיתים. מזכיר קצת את העיר בה אני נמצא. שכונות ישנות וכבישים משובשים, לצד שכונות חדישות, מגדלים לגובה וכבישים משופצים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ברוכים הבאים לבית שמש. בהתקרב ימי הבחירות המקומיות, ברקע ימי המלחמה שלעיתים נדמה שלא תסתיים לעולם, יצאנו לערים החרדיות לשמוע את רחשי התושבים. האם הם מרוצים מראש העיר, האם השירות לתושב מספק, טעון שיפור או שמה ראוי לשבח.
הקונפליקטים של העיר – על רגל אחת
אם נצטרך לסכם את הקונפליקטים של העיר בית שמש על רגל אחת, ניתן יהיה לומר שהערבוב בין הקהילות השונות והמגזרים השונים, מהווה אתגר משמעותי לעיר.
בעיר קיימת אוכלוסייה מודרנית חרדית לצד אוכלוסייה חרדית קיצונית. לא פעם תוכלו למצוא אנשים בעלי מראה חסידי עם שלט של דגל ישראל על הרכב כאשר לצידם, לעיתים באותו בניין, גרים דיירים שצועדים צעדת אבל על הקמת המדינה כאשר הם חגורים בשק ואפר.
הקיצוניים דורשים מהעירייה ובכלל, הווי קיצוני, כגון: שלטים נגד לבוש לא צנוע, ניסיון לקבוע סדר יום והפגנות כאשר הדבר לא כל כך מצליח להם, כשמנגד קיים ציבור שדורש מהעירייה מוסדות חינוך ליברליים כדוגמת ממ"חים, פיתוח העיר ועוד.
בתווך, קיים ציבור המיינסטרים שרוצה עיר חרדית אבל – אם נסכם במילה – מתפתחת.
עד כאן נגענו בתמצות במרקם של החרדים על שלל קהילותיהם, עכשיו נעבור לקהלים כמו דתיים לאומיים או תושבים שאינם שומרים תורה ומצוות לעת עתה.
ניקח לדוגמה את שכונת נווה שמיר, שיועדה לציבור הכללי בייסודה, אולם חרדים רבים זכו בהגרלות מחיר למשתכן בשכונה הזו – והם קבעו בה את משכנם. מעת לעת מתקיימים עימותים עם תושבים שלא רואים בעין יפה את ההתעקשות של החרדים לגור בשכונה שנבנתה מלכתחילה בצורה שרבים מהמבנים הם רבי קומות ללא סוכה.
לסיכום: שאלת ראש העיר בבית שמש, אינה שאלה של מקצועי – לא מקצועי, נעים הליכות או 'בולדוזר'. דבר זהותו, בפרט האם ראשו גלוי או מכוסה (בין אם זה הוא או היא, במקרה דנן) ועד כמה הוא מחובר לדת עשוי להשפיע ישירות על איך יראה צביון העיר, וזה בדיוק מה שמדאיג את החרדים. וגם את המיינסטרים. רגע, וגם את הציבור הכללי.
אם נקצר, במידה והחרדים חשבו שיבוא ראש עיר שאינו מהמגזר ויעשה סדר, מתברר אולי להפך, דווקא ראש העיר הדתית, היו עליה תלונות לרוב כי היא נכנעת לקיצוניים משיקולים קואליציוניים.
מקצועיות או מאכעריות?
את הסיבוב שלנו אנחנו מתחילים בסמוך למתחם ה'ביג' באחת הכניסות לעיר. סלח לי יקירי, אתה תושב העיר? אני פונה לאדם בעל חזות חרדית שיוצא זה עתה מהקניון. "אני גר כאן למעלה מעשרים שנה", הוא עונה בחיוך.
אתה יותר מכולם תוכל לספר לי על העיר. האם אתה מרוצה מניהולה כיום?
האיש נותן לנו סקירה קצרה על תולדות העיר בטרם הגיעו לתשובה: "בימי דני וקנין לא ידענו בקריה החרדית מה זה מנקה רחובות. העירייה לא ספרה אותנו. אומנם ראש העיר קיבל מעברה, עם קו אוטובוס אחד, בלי מסחר וכמעט כלום ואכן בעשר שנות כהונתו התפתחה העיר בענק. קניונים, מרכזי מסחר, עסקים שפרחו, שכונות גדולות, אפשר לקנות בעיר עצמה. עיר תוססת – אבל, וזה אבל גדול, בלי שירות לתושב".
"יש אומנם את בניין העירייה רחב הידיים אלא שאנשיי העירייה נשארו לכהן במשך שנים רבות והם לא יודעים לטפל בצרכים של התושב", ממשיך האיש ומספר בשטף, "הוא לא ידע להוציא את האנשים שלא נותנים שירות. אחריו היתה לנו הכהונה של משה אבוטבול, שבמשך עשור המשיך בפיתוחה של העיר, ואז הגיעה תורה של עליזה בלוך, היא נשאה על כנפי ההצלחה. העיר כבר הייתה צמאה למקצועיות. היה לפניה טיפוח ענק, אבל לא מקצועיות".
"ברבות השנים העירייה החליפה הרבה אנשי מקצוע", משתף האיש שכבר ראה הכל בבית שמש, "כיום יש שם אנשים שראויים בהרבה ממי שהיה שם בעבר, אבל שוב, כל מי שנמצא שם זה בגלל אינטרסים ובהתאמה לראיית עולמה של ראש העיר".
תוכל לתת דוגמה בולטת למישהו מקצועי אבל עם תפיסת עולם שתואמת את הלך הרוח של ראש העיר?
"בבקשה. אגף החינוך", עונה האיש מיד, "יש בעיר סדר גודל של שמונים אחוזים של חרדים אבל כשהיה צריך לבחור מנהל אגף – הוא לא היה חרדי. בכלל, שום חרדי לא זכה בתפקיד בכיר. כל התפקידים אוישו על ידי אנשים שאינם מהמגזר - אלא אולי לפי הקירבה לראש העיר הנוכחית".
"מה שכן היה זה שהכניסו סגנים והם כן חרדים, אבל הסמכויות שלהם מאוד קטנות", מעיר האיש.
אז אתה אומר שאומנם יש מקצועיות, אבל היא באה עם אג'נדה?
האיש מסכים: "יחד עם המקצועיות, נגלה שהיה העדפות לאנשים שהגיעו ממקום מאוד מסוים. הריח הפוליטי היה ברור. למרות שהעירייה הפכה למקצועית יותר, בכל זאת לא שמעו את התושב. ידעו להחליט בשבילו מה טוב. קברניטי העיר יודעים מה טוב עבורך".
ומה עוד טעון שיפור בעיר?
"בוא. לא סופרים את התושב", עונה האיש ועובר לדוגמאות: "כמו רחוב לוי אשכול שהיה סגור כארבע שנים בלי שיעבדו בו ורק לפני הבחירות נזכרו לטפל בו. או כמו עוד ציר מרכזי נוסף שנסגר לעשרה חודשים בשעה שזה יכל לקחת רק חודש".
"היחס של העירייה לתושבים החרדים הינו בתחושה של 'הפרד ומשול', סכסוך של קהילה עם קהילה", ממשיך התושב, "ברמה ד' יש השתוללות בקרוואנים. קהילות ללא כלום קיבלו הקצאות מטורפות. ברור שצריך לתת לכולם, אני בעד, אבל שמישהו יהיה עם יד על השאלטר".
רגע, בוא נעשה סדר. מתוכן דבריך אני מבין שאתה לא מתראיין בשמך המלא, אם כן אוכל לשאול אותך בכנות, איזה ראש עיר לדעתך טוב יותר?
"תראה, היום מתמודדים לנו שלושה. בלוך, גרינברג ואבוטבול. בלוך הביאה מקצוענות חלקית למדי, אך הבעיה שהיא מתנהלת בהתנשאות שהיא מבינה טוב ממך מה טוב לך. העסקנות נשארה אותה עסקנות רק שהתחלפו האנשים. המועמד השני – זה אבוטבול, שכבר פיתח את העיר אבל היא דשדשה במקומות אחרים ובוא נגיד שהיו הרבה שנשמו לרווחה, כשהוא עזב, ומולו, השלישי, יש את שמוליק גרינברג. בעיניי הוא איש מקסים, מלומד מאוד שמשדר מקצוענות. רק יש איתו תעלומה, האם הוא ינהל את העיר בעסקנות או במקצוענות, אני חושב שהקמפיין שלו צריך להתמקד בהבטחות להרגעת התושבים".
מי יהיה מקצועי יותר, גרינברג או אבוטבול?
"לכאורה גרינברג אמור להיות מקצועי, אבל אבוטבול היה פה כבר ראש העיר, אנחנו מכירים אותו על מעלותיו וחסרונותיו. ושוב, גרינברג לא באמת חתום על משהו גדול שהוא עשה שאנחנו יכולים באמת לדעת כמה הוא טוב".
התושב עוצר לרגע ואז ממשיך: "הבעיה שלנו ולא משנה מי יהיה ראש העיר – זה מי ששולט באמת. היכולות שלהם או שהעסקונה תמשיך ותשלוט. אם העסקונה תשלוט אז הם לא יביאו באמת את המקצוענות שלהם".
יהיו חרדים שיצביעו לעליזה?
"יהיו חרדים שיצביעו לה", פוסק האיש, "לכאורה אלו יהיו יותר מודרנים. אלו שרוצים ממ"ח. לא נראה לי שזה יהיה המוני, אבל יהיה", אמר והלך לדרכו.
העיקר שלא יהיו דו"חות
אני ממשיך להסתובב במתחם ה'ביג' ומחליט לעלות מעט במעלה הרחוב. אני פוגש יהודי, חולצת טריקו עליו. נראה שהוא 'המודרני' שהדובר הקודם התכוון. אני מחליט לגשת ולשאול אותו למי הוא יצביע.
"וואו, תראה, אני מזה לא בתוך הפוליטיקה", הוא עונה לי בחיוך רחב, "לכאורה אצביע לבלוך כי סך הכל בסדר לי כאן".
ומה טעון שיפור? אני מנסה בכל זאת. "אממ", הוא חושב לרגע, "בתכלס מה שמפריע לי זה שלא מפנים אשפה וששמים דו"חות חניה. כל השאר לא מעניין אותי", הוא אומר. לתשומת לב עיריית בית שמש.
אני ממשיך הלאה, לתוככי השכונות החרדיות. כאן לא ששים לדבר איתי כל כך מהר, אבל בסוף אני מוצא מישהו – עם כל ה'שמונת בגדים' – שמוכן לדבר איתי.
"אני לא אומר שבלוך לא עשתה כאן דברים טובים", מפתיע התושב, "אני אומר שהיא לא עשתה דברים טובים לחרדים. זאת אומרת, ברור שהיו כאלה שנהנו מפועלה הרב – שעליו אין חולק בכלל – אבל לי, כתושב חרדי שגר כאן, אין שיג ושיח איתה ושכמותה".
גרינברג או אבוטבול? אני חותך ושואל...
התושב מחייך. לא עונה. כשאני קצת לוחץ הוא מסביר ב'לומדעס' את העניין: "לגרינברג יש המון רצון טוב – אבל אין עשיה עירונית מאחוריו. לדבר גבוה גבוה, כולנו יודעים עד מחר. אבוטבול – יש הרבה עשיה מאחוריו – אבל אין רצון טוב. זאת אומרת שיש, אבל לקהלים מאוד ספציפיים".
אקבל ממך תשובה למי תצביע?
"למי שיורו רבותינו".
ולמי יורו רבותיכם?
"אתה רואה איך אני לבוש", עונה התושב ומסתכל לכיוון אוטובוס שמתקרב. כיוון שאני מבין ממנו שהוא רוצה לסיים את השיחה ומוכן בשביל זה לעלות גם על קו שהוא לא באמת צריך, אני מרחם עליו ועוזב את המקום. כמו שניחשתי, כשהתרחקתי מעט ראיתי שהוא לא עלה לאוטובוס...
תובנות והתרשמויות
אני חותם את היום הזה בבית שמש עם שתי תובנות עיקריות.
הראשונה: מדובר בעיר יפה, גדולה, מטופחת. עיר העתיד כפי שרבים קוראים לה.
השנייה: דווקא לכן, ברור שיש כאן הרבה מאבקי כוחות על צביונה. במקום שאח נגד אח – כולם מפסידים, ולכן ראש העיר הבא צריך להיות חכם מספיק כדי לגשר בין כולם. מחד לתת לכולם את מה שהם רוצים, ומאידך, לשים את הבלמים והאיזונים במקומות הנכונים. על החרדי – במידה ואחד מהשניים ייבחר – להיות שם בשביל כלל הציבורים, ועל בלוך – להיות שם גם בשביל החרדים, לא רק המודרנים.
אם חשבתם שכאן היה מעניין, חכו לשבוע הבא. אלעד, אני מגיע.
הצגת כל התגובות