בסוף המאה ה-12, בעיצומו של מסע הצלב השלישי, חיבר רבי מרדכי, שהיה מגדולי בעלי התוספות, את הפיוט "מעוז צור". הפיוט, שנכתב בסגנון ספרדי ואשכנזי כאחד, נועד להלל את הקב"ה ולבקש את הגנתו מפני אויבי ישראל.
אך בית אחד בפיוט, הבית השישי, הושמט מסידורי התפילה במשך מאות שנים. בבית זה, מתואר מותו של "אדמון" ב"צלמון".
רבים מזהים רמז עבה כי "אדמון" הוא פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית, שנודע בכינוי "אדמון" בשל זקנו האדום האדיר שהגיע לאורך של חצי מטר. (המשמעות המילולית של "ברברוסה" היא "זקן אדום" באיטלקית)
ו"צלמון" מזוהה על ידי חוקרים רבים כעיר איקוניום, שהייתה עיר חשובה באסיה הקטנה (כיום טורקיה). איקוניום שכנה על דרך מסחר מרכזית שחברה בין קונסטנטינופול (איסטנבול) לבגדד, ושימשה כבירתה של סולטנות רום הסלג'וקית במאה ה-12. פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית, עבר באיקוניום במהלך מסע הצלב השלישי בשנת 1190. הוא טבע בנהר סמוך לעיר, לאחר שסוסו הפילו לתוכו, על פי אחד התיאורים ההיסטוריים.
על פי הפרשנות הפשוטה, המחבר התכוון בכינוי "אדמון" לא רק לפרידריך ברברוסה, אלא גם לעשו שמכונה "אדום", ובכך רמז לאויב הגדול של עם ישראל לאורך הדורות, וייתכן שהמחבר השתמש בכינוי זה כדי ליצור רובד משמעות נוסף בפיוט.
הסיבה להשמטה נעוצה בפחד מפני נקמה מצד הנוצרים. הבית השישי מתאר את מותו של "אדמון" כעונש אלוקי: "דחה אדמון בצל צלמון". בתקופה בה יהודים חוו רדיפות ופוגרומים מצד הנוצרים, ביטויים אלו היו עלולים להיתפס כפרובוקטיביים ומסוכנים.
למרות היעדרותו הממושכת, הבית השישי חזר לסידורי התפילה בתקופה מאוחרת יותר. ייתכן שהדבר קשור להתחזקות מעמדם של יהודים במדינות המערב, ולפתיחות רבה יותר לביטויי ביקורת כלפי הדת הנוצרית.
0 תגובות