הבעל שם טוב הקדוש בצעירותו היה עוזר למלמד בחדר (רֵישׁ דוּכְנָא). בעל הבית שבו היה מתאכסן הבעל שם טוב הקדוש היה נוהג לנוסע לרבו, וביקש הבעל שם טוב הקדוש לנסוע עימו, ולא הסכים בעל הבית לקחתו.
פעם אחת, בלי שבעל הבית ידע, נעמד הבעל שם טוב הקדוש על אחד הקרשים שבלטו מאחורי העגלה, והעגלה יצאה לדרכה.
בדרך, כשעברו ליד אחד הכפרים, נער גוי זרק אבן על הבעל שם טוב הקדוש, וזב דמו של הבעל שם טוב הקדוש מהאבן.
כשחזרו מנסיעתם העברה העגלה דרך אותו הכפר, ראו המון רב שהתקבץ במקום שבו זרק הנער הגוי את האבן על הבעל שם טוב הקדוש.
עצרו האנשים את העגלה, ולא נתנו להם לנסוע לדרכם עד שיתנו להם עצה, כי הנה גופו של הנער נדבק לארץ והוא הולך ושוקע בתוכה, וכל מה שעשו כדי להוציאו מן האדמה, לא עצר את גופו מלשקוע עוד ועוד.
הביט הבעל שם טוב הקודש אל הנער, ואמר: "האם תפסיק לזרוק אבנים על יהודים?" הנער רק הרכין את ראשו, כי לא יכול לדבר.
עשה הבעל שם טוב הקדוש מה שעשה, והנער הוצא מן האדמה.
כך עשה הבעל שם טוב הקדוש מופת לעיני רבים, ואחר כך חזר והיה מלמד בחיידר פשוט.
אומר על כך רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה בשם רבי לוי יצחק מבֶּרדיטשוֹב, כי הפלא הגדול יותר שעשה הבעל שם טוב הקדוש היה, שגרם שישתכח הנס וישתכחו הדברים ולא יותירו שום רושם, למרות שניסים אלו, כבר התפרסמו ברבים כנס.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
אומר הבעל שם טוב הקדוש "אנוכי אנוכי" (ישעיה מג, כה) כשתדעו שאנוכי הוא אנוכי – וודאי שמו ואין עוד, ואז מושיע: תבוא לך ישועה כהירף עין.
וזהו "אני אני הוא, ולא אחר" - ולעתיד יראו זה עין בעין, שכל תנועה שם אלופו של עולם (זוהר חי, פר' בראשית).
רבי מנחם מנדל מוויטעפסק 'פרי הארץ' מתאר באגרת ששלח את כח האמונה שלימד הבעל שם טוב הקדוש.
"האמונה הפשוטה, הוא מפרק הרים ומשבר סלעים, אם אבן – הוא נימוח – בכח האמונה, ובלתה אין לו שום מזור ותרופה להתחזק בטעמים שכליים ובסברות והשגותיו.
תורת האמונה הפשוטה, היא הנטיעה המבורכת שנטע בקרבנו הבעל שם טוב הקדוש, וממנה יתר ופינה להחיות אותנו – עד סוף כל הדורות, ולהמשיך על ידה ברכה ממקור הברכות, עד עולם השפל (ליקוטי אמרים, מכתב כ').
ואין פלא שהבעל שם טוב הקדוש מביא כסגולה להירדם בלילה, שיאמר האדם את הפסוק: "הוודאי שמו כן תהילתו", כאשר יאמר ויחזור שוב ושוב על הפסוק בוודאי ישן רגוע, כי כאשר אתה רועי בטוח – שלא יחסר, ובידך אפקיד רוחי כי אתה מגני ומחסי – לעד ולעולמי עולמים.
יהי רצון שתרגיש את השגחת ה' עלינו, ובו יבטח ליבו, ונראה בישועתו, אמן.