בפרשת השבוע 'נֹחַ' מסופר על המבול ששטף את כל העולם, כשלאחר שבעה שבועות של מים בעולם, שולח נח את היונה מהתיבה בכדי לראות האם יבשה הארץ?. אמנם נוח ראה את פסגות ההרים, אך רצה לוודא שאכן הארץ לא מוצפת במים. מכיוון שאין דרך היונה אלא לקנן רק באילנות, ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, לכן חזרה אל התיבה.
למעשה, בתחילה שלח 'נח' את העורב כי חשב שאין בו תועלת. אך כשראה שהעורב אינו רוצה לבצע את השליחות, החליט 'נח' לשלוח את היונה שיש בה תועלת, אך לא רצה להכניס את היונה למקום סכנה.
בהמשך הפרשה מסופר ש'נח' שולח את היונה בפעם השנייה לראות האם קלו המים. כאן, אז קטפה כבר היונה עלה זית מן האילנות והביאה עימה לתיבה. היונה רצתה להראות בכך, שמוטב לה שמזונותיה יהיו מרים כזית, היות שאין בכל האילנות עלה מר כמו עלה זית, ויהיו מסורים בידי אלוקים, ואל יהיו מזונותיה מתוקים כדבש ומסורים בידי אדם. זהו מוסר השכל לכולנו – להתפרנס בכבוד וליהנות מפת לחם שעמלנו בעבורה.
כששלח 'נח' את היונה בפעם השלישית – היא כבר לא שבה אליו בחזרה. מכאן הסיק נוח שיבשו המים לחלוטין מעל האדמה.